במשך כחצי שנה הגיעה יעל פעמיים בשבוע לכפר ועבדה עם שתי קבוצות של דיירים. "החיבור בין דיירי הכפר לטכניקת הפסיפס היה מוצלח מאוד מבחינתי", אומרת יעל. "בחרתי דווקא בטכניקה הזו כי היא מאפשרת גם למי שלא יכול לצייר בעצמו להגיע לתוצרים יפים ומרשימים, ועל ידי כך לתרום לתחושת הערך העצמי ולהיות שותפים של ממש בעיצוב סביבת המגורים שלהם ושל חבריהם. בשבילי זו הייתה חוויה מרגשת. הדרך לא תמיד הייתה קלה, והדיירים התמודדו עם קשיים מוטוריים וקוגניטיביים שונים".
אירוע הסיום החגיגי התקיים בחודש שעבר בנוכחות הדיירים, הנהלת הכפר וצוות המטפלים. "החיוכים על הפנים של הדיירים כשהם ראו את המצגת המסכמת היו שווים את המאמץ", מוסיפה יעל, "הם התרגשו מאוד וחשו גאווה גדולה להיות במרכז היצירה". בעקבות ההצלחה, בעלה נגב כבר מתכננים את פרויקט ההמשך.
נירה דישי
