יום ראשון, 12 באוקטובר 2014

ג'הן מצא את המפקד

עיתון 232 שהיה מונח על השולחן בבית הוריה של קצינה בפיקוד העורף הביא למפגש מרגש בין ז'הן ברמן למפקד אותו חיפש במשך עשר שנים

בגיליון הקודם של 232 ראיינתי את ז'הן ברמן מאבשלום, שנפצע מרסיס פצמ"ר בגן הילדים בניר עוז. השיחה עם ז'הן, שנערכה עוד כשהיה בבית החולים, הייתה מרתקת. ז'הן סיפר על חייו, על העלייה לארץ בגיל 20, על השירות בצה"ל, ההגעה לניר עוז, המגורים באבשלום ולבסוף על הפציעה שנפצע בשעה שהגן בגופו על אשתו ובנו וילדי הגן האחרים.
הכתבה על ז'אן
כשדיברנו על שירותו הצבאי סיפר לי ז'הן על המג"ד שלו בגדוד 50 שעזר לו כשסבל מפריצת דיסק. "עד היום אני מחפש אותו כדי להודות לו", אמר לי. "נו, אז תגיד לי מה שמו", אמרתי לז'הן, "אני אכתוב את זה בעיתון ואולי כך תמצא אותו". "אין סיכוי", ענה ז'הן, "הוא לא מאשכול, הוא לא קורא את 232". "מה אכפת לך?", אמרתי, "אף פעם אי אפשר לדעת". "אוקי", הסכים ג'הן, "קוראים לו יאיר ברקת".
הכתבה פורסמה ויומיים לאחר מכן יצרה איתי קשר בחורה שלא הכרתי. "שמי קרין קביטקה", אמרה, "אני לא מאשכול אבל ההורים שלי גרים עין הבשור וכשבאתי אליהם לשבת ראיתי על השולחן את גיליון 232 החדש. פתחתי וקראתי את הראיון עם ז'הן ברמן. נורא התרגשתי, גם מהסיפור וגם בגלל שאני משרתת בקצינה במחוז מרכז של פיקוד העורף ומפקד המחוז הוא יאיר ברקת המוזכר בכתבה. אם ז'הן ירצה לאתר אותו אני אשמח לעזור".
גם אני מאוד התרגשתי. מיד הודעתי לג'הן שהמפקד האבוד נמצא. ג'הן (שהתרגש אף הוא, המון התרגשות הייתה לנו פה) יצר קשר עם קרין שקישרה בינו לבין ברקת, שבינתיים התקדם לדרגת אלוף משנה. ז'הן ואל"מ ברקת (שגם הוא, כמובן התרגש מאוד) שוחחו בטלפון, העלו נשכחות ודיברו על מה שהיה אז ומאז.
כך נסגר המעגל שהחל בגדוד 50 של הנח"ל לפני יותר מעשר שנים, ונשלם הודות לגיליון 232 שהיה מונח על שולחן אחד, בבית אחד, בשבת אחת.      
   

 נגה גדג'


משפחה שכזאת - משפחת כהן מישע

אסף, בן 36, נולד בראשון לציון.
אדווה, בת 36, נולדה באשכול.
אור, בן 6, מתחנך בגן שדה ניצן.
איתמר, בן 4, מתחנך בגן אוהד.
אריאל, בן ארבעה חודשים, ייכנס לבית התינוקות בגבולות.

משפחת כהן גרה במושב ישע מאז שנת 2007. לאסף עסק פרטי בשם 'מחשביש' הנותן שירות ופתרונות תקשורת לעסקים ולאנשים פרטיים. אדווה מנהלת את מדור ילדים ונוער במועצה האזורית אשכול, רבים מכירים אותה כאדווה פורטל־כהן. בצבא אסף שירת כתומך לחימה בצנחנים ואדווה שירתה כלוחמת ביחידת המעברים של המשטרה הצבאית.

המפגש: בני הזוג הכירו כשלאסף היה עסק של מחשבים במרכז, שתחזק את המחשבים של החברה בה עבדה אדווה. לקח להם שנה וחצי להחליט להתחתן ומאז ועד היום הם ביחד. בשנת 2007, מיד לאחר נישואיהם, הצליחה אדווה לשכנע את אסף לעבור לאשכול כדי להיות קרובים לטבע ולבנות בית באשכול, בנוף ילדותה הזכור לטובה.

בישולים בבית: “שנינו” אומר אסף.

ניקיונות: “גם שנינו, אבל בעיקר אדווה”.

כביסה: את הנישה הזאת לקחה אדווה (בלית ברירה, אחרת פשוט לא היה מה ללבוש).
מי לוקח את הילדים לגן: אסף מפזר ואדווה אוספת.

אוהבים לראות בטלוויזיה: אסף ואדווה רואים ביחד סדרות משטרה.

בילויים משותפים לכל המשפחה: שחייה בבריכה, ביקורים אצל חברים, ארוחות משותפות עם המשפחה המורחבת וטיולים בטבע.

תחביבים: אסף צוללן במים עמוקים ואדווה מאוד אוהבת לקרוא וללמוד.

מתי הולכים לישון: ההורים בין 23:00 לחצות, הילדים בין שמונה לתשע.

משפחה מורחבת: הוריו של אסף גרים ביישוב שוהם, אמא של אדווה מתגוררת ביישוב צוחר.

חלום לעתיד: לבנות את בית הקבע שלנו במושב תלמי אליהו.

תובנה לחיים: לאפשר לכל אחד בזוגיות זמן איכות לעסוק בתחביביו, עבודתו והגשמתו העצמית, על מנת שיוכל לחזור מלא השראה לתא המשפחתי.

ציטוט אהוב: ”לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך עלינו להגביר את האור" – א.ד. גורדון. או במילים פשוטות יותר - כל יום לנסות והסתכל על חצי הכוס המלאה.

עפרה בן נתן


עורו ההורים

מה עושים בני הנוער בלילות? יוזמה חדשה באשכול תנסה לבדוק את העניין באמצעות הקמת 'סיירת הורים'. הסיירת תעבור במקומות בהם נפגשים בני נוער ברחבי המועצה ותוודא שהכול בסדר. "מדובר בנוכחות מכבדת, מעורבת אבל לא מתערבת", מסבירה דגנית לבנון רכזת הפרויקט  תם פרחי

בני נוער מרבים לבלות יחד, לשמחתם ולשמחת הוריהם, שלפעמים גם קצת דואגים. בדיוק בשביל זה יוזמים הורים מהמועצה יחד עם גורמים מהמועצה ובראשם דגנית לבנון, רכזת פרויקט להב"ה, 'סיירת הורים'.
הסיירת תהיה מורכבת מהורים מתנדבים, שיבקרו בלילות במקומות בהם מבלים הנערים, יפגינו נוכחות ויפקחו עין. סיירת ההורים הייתה אמורה להתחיל לפעול כבר הקיץ, אך מבצע 'צוק איתן' שיבש את התכנית וכעת השאיפה היא להתחיל בפעילות בחודשים הקרובים.
מטרתה של סיירת ההורים, הפועלת בהצלחה במקומות רבים בארץ, היא להפגין נוכחות במקומות הבילוי של נערים ולאתר התנהגויות חריגות. "הרעיון הוא לא להיות מלשינון", מסבירה דגנית, "אלא לשדר לנערים: 'חבר'ה, אתם מבלים וזה בסדר גמור. אנחנו כאן לא כדי להיות שוטרים, אלא כדי לוודא ששום דבר לא חורג מגדר הרגיל. מדובר בנוכחות מכבדת, מעורבת אבל לא מתערבת".
היוזמה עלתה לראשונה בישיבת ועד ההורים של 'נופי הבשור' ונידונה מאוחר יותר בצוות חשיבה שכלל את דגנית, את רינת שגב־אבן (עו"ס קהילתית במועצה), אדווה פורטל־כהן (מנהלת מדור נוער במועצה), קרן שריקי (רכזת מתנדבים במועצה) וענת מורד נציגת ועד ההורים.

משרה של 24 שעות

בל"ג בעומר האחרון יצאו בהתנדבות כמה אמהות למתבגרים לסיור פיילוט בין המדורות. דגנית מספרת שההתנסות הייתה מעניינת מאוד. לדבריה, "בני הנוער הופתעו לראות אותנו, אבל אני חושבת שככלל המפגש עשה טוב לשני הצדדים".
ענת מורד (שדה ניצן) מוועד ההורים של 'נופי הבשור', שהשתתפה גם היא בפיילוט, מסבירה: "זה היה ניסיון ראשוני ביותר והכוונה היא להמשיך בתהליך הזה לאחר שהמצב הביטחוני יתייצב. הכוונה היא להקים סיירת שתפעל באירועים מיוחדים לאורך השנה (סילבסטר, פורים, ל"ג בעומר) ובסופי השבוע בקיץ. יש כאן מסר ברור לנערים אבל בעיקר להורים – הורות היא משרה של 24 שעות ביממה. אנחנו ממשיכים להיות הורים גם כשאנחנו עוצמים עיניים ושוכבים לישון".
מועצות רבות שכבר מפעילות את הסיירת המליצו על מודל של סיירת יישובית שנשענת על מאגר מתנדבים מהיישוב. לטענתן, בדרך זו מושג אפקט משמעותי יותר וההשפעה על בני הנוער, המכירים את הורי הסיירת אישית, רבה יותר. מכיוון שמודל זה לא מתאים לכל היישובים באשכול נשקלת גם אפשרות של סיירת גושית, שבה ההורים בכל קבוצת יישובים מסיירים בין מקומות המפגש של בני הנוער באותו הגוש.

לגלות מעורבות

סיירת ההורים תתממש בתמיכת פרויקט להב"ה, הפועל במועצה בשנה האחרונה. מטרת פרויקט להב"ה (למען הנוער במגזר הכפרי) לתת מענה למגוון הצרכים של בני הנוער – הפורמליים והבלתי פורמליים – ולקשור בין הגורמים המטפלים בהם. לאורך השנה שמו להן למטרה דגנית ורינת להעלות את הפרויקט למודעות ולהיפגש עם בני הנוער ואנשי חינוך באזור, כדי להגדיר את הבעיות המרכזיות של הנוער במועצה. במסגרת הפרויקט התקיימו השנה סדנאות העשרה לצוותים החינוכיים והרצאות פתוחות לקהל הרחב, בין היתר הרצאותיהם של ד"ר תמיר ליאון ('דור המסכים'), של גלעד האן ('סכנות ברשת') ושל יאיר אפטר ('תרבות האלכוהול של בני הנוער').
דגנית מביעה תקווה שעם הרגיעה במצב יתחדש הניסיון להפעיל את הסיירת ויתקיימו סדנאות נוספות שיתנו רקע לפעילות ההורים וכלים להתמודד עם הדילמות שיעלו במהלכה. היא קוראת להורים להצטרף למאמץ החינוכי ולגלות מעורבות בנעשה בחיי ילדיהם: "הפעילות הזו זוקפת גם את קומתם של ההורים, אבל גם את זו של המתבגרים, שמרגישים שיש להם גב. זאת ההזדמנות שלנו להפסיק לשבת בצד ולצקצק בלשון לנוכח הנוער של ימינו ולהתחיל לעשות מעשה".


יום שבת, 11 באוקטובר 2014

באו לעזרה

חניכי מכינות קדם צבאיות, ובראשן המכינה הקדם צבאית ע"ש רבין, ששמעו אחרי 'צוק איתן' שביישובי עוטף עזה זקוקים לעזרה, לא היססו - עשרות מהם הגיעו לאשכול, עבדו בחקלאות, בנוי, ואיפה שרק היה צריך אותם • עפרה בן נתן

אם ראיתם בחודש האחרון חבר'ה ישראלים צעירים מניפים טוריה, קוטפים עגבניות ומסיידים קירות – לא דמיינתם. חניכי מכינת רבין הגיעו לאשכול וסייעו ביישובים בכל מה שהתבקשו.
דביר בשן, ראש המכינה הקדם צבאית להכשרת מנהיגות חברתית על שם יצחק רבין הממוקמת במכללת אורנים, מספר שבתחילת ספטמבר התקבלה פנייה דרך התנועה הקיבוצית לבוא לעזור ליישובים בעוטף עזה. הפנייה הועברה לחניכי המכינה שהחליטו להרים את הכפפה ולהגיע לעוטף. 85 חניכים השתתפו במבצע, מחציתם עזרו ביישובי אשכול. החניכים ישנו בבארי ומדי בוקר יצאו לעבודה בקיבוצים ובמושבים.
החניכים עבדו בחקלאות, בתחזוקה, בחינוך, בנוי, ואפילו בחדר אוכל ובכל־בו. "ביום הראשון שפרסמנו שאנחנו רוצים להגיע לעזור קיבלנו 60 בקשות, ביום השני כבר היו 120 בקשות", מספר דביר, "החניכים פגשו צורך אדיר לעזרה בשטח אבל גם קהילות מאוד חזקות חברתית".
מכינת רבין היא אחת מ־36 המכינות הקדם צבאיות בישראל. מטרת המכינות להכין את בני הנוער לשירות משמעותי בצה"ל. החניכים מגיעים למכינה לאחר סיום התיכון ולפני הגיוס לצבא. "כמו שנת שירות אבל עם תפיסה חינוכית אחרת", אומר דביר.

 

אווירה חלוצית

יעל סטדין, מנהלת הקהילה של קיבוץ עין השלושה, סיפרה שהגיעו אליהם שמונה בנים ובנות "איכותיים ומדהימים" לתקופה של שבוע וחצי. "הם עבדו בחקלאות, בנוי, במרכולית ובמטבח. כשמבצע 'צוק איתן' הסתיים וחזרנו לקיבוץ גילינו שהנוי שלא טופל במשך המבצע קמל וספג נפילות של פצמ"רים. החלטנו להקדיש ידיים עובדות לשיקום הנוי ועשינו זאת בעזרתם של חניכי המכינה". החניכים סיפרו לה שהתגובות של החברים אליהם היו מאוד חמות והם הודו להם רבות על עזרתם.
אחד מהמתנדבים בעין השלושה, רועי שור, בן 18.5 מרמת גן, מאשר שהמתנדבים קיבלו יחס חם ואוהב מהחברים בקיבוץ. "למדתי דבר חשוב", אומר רועי, "למדתי שיש מקומות שצריכים עזרה אבל לא בהכרח מראים זאת. עבורי הדבר הפך את הנתינה למשמעותית יותר".
יעל ארבר, בת 17.5 מהישוב נירית, התנדבה בקיבוץ סופה. "עזרנו לצבוע את בתי הילדים בקיבוץ. בזמן 'צוק איתן' החברים לא היו בשביל לבצע את המשימה ואנחנו באנו לעזור להם להשלים אותה בזמן".
איך בכלל עלה הרעיון להתנדב ביישובי עוטף עזה?
"ראש המכינה פנה אלינו וסיפר שהתקבלה בקשה לעזרה מהתנועה הקיבוצית. התקיים דיון במליאת החניכים וההחלטה להרים את הכפפה ולהתנדב ביישובי עוטף עזה התקבלה פה אחד".
עתליה אדרי, רכזת החינוך של קיבוץ סופה מספרת שיעל ושלושה חניכים נוספים הגיעו להתנדב בקיבוץ. "הם היו איתנו שבועיים, חבר'ה איכותיים מאוד, ממש תענוג. נוצר קשר מיוחד בינם לבין בני גילם מהקיבוץ, שזה כבר ערך מוסף.ביקשו להישאר איתם מעבר לשעות העבודה אך הדבר לא התאפשר".
חניכי מכינת רבין באשכול
בעקבות מכינת רבין הגיעו לעבוד באשכול גם חניכים ממכינת העמ"ק בעמק בית שאן. במשק הפרחים והפירות של עמרי ואייל כהן מעין הבשור עבדו ארבעה חבר'ה ממכינת רבין וארבעה נוספים ממכינת העמ"ק. "הם היו מאוד חמודים, מלאי מוטיבציה לתרום", מספרת ענבל כהן, "קיבלנו הודעה שחניכי מכינת רבין מחפשים לעבוד ולעזור, יצרנו איתם קשר והם הגיעו. כל בוקר נסענו להביא אותם והם עבדו עד הצהריים. בצהריים דאגנו להם לארוחה ומקלחת חמה, והם חזרו לישון בבארי".
וזה עזר לכם?
"מאוד עזר. במהלך המלחמה שטחים הוזנחו וטיפלנו רק במה שדחוף. הם הגיעו ועזרו לקדם דברים, עבדו בשטחים של האננס, בפפאיה, בפרחים. הם עבדו יפה מאוד והיה נחמד ומרענן לעבוד עם חבר'ה צעירים, הייתה אווירה טובה, של חלוציות ועזרה הדדית".

יום חמישי, 9 באוקטובר 2014

מה המיצ"ב

נתוני המיצ"ב חושפים תמונה לא מאוד משמחת לגבי בתי הספר באשכול. ההישגים הלימודיים בירידה אך מה שמדאיג בעיקר את ההורים הוא המצב המשתקף בחלק מבתי הספר בתחום האקלים הבית ספרי. אנחנו מביאים פה חלק מהנתונים ומקווים לדווח לכם על תמונת מצב טובה יותר במיצ"ב הבא • נגה גדג'  


בתי הספר באשכול הם נדבך משמעותי במרקם הקהילתי שלנו ובחיים שלנו בכלל. לשם אנחנו שולחים את הילדים שלנו בבוקר ושם הם מבלים שעות רבות, סופגים ידע ומקבלים חינוך.
תחום הידע קל יחסית למדידה, והתלמידים נבחנים עליו הן בבתי הספר והן במבחנים השוואתיים מדי פעם. לעמת זאת את האווירה בבית הספר קשה יותר למדוד, ואחת הדרכים לעשות זאת היא באמצעות המיצ"ב (מדדי יעילות וצמיחה בית ספרית).
מיצ"ב הם מבחנים הנערכים אחת לשנתיים בבתי הספר בארץ (לפי ההנחיות החדשות של שר החינוך שי פירון מעתה ייערכו כל שלוש שנים). המבחנים בודקים הן את ההישגים הלימודיים והן את 'האקלים הבית ספרי' – שם כולל לתחושה של התלמידים בבית הספר, היחסים בין מורים לתלמידים, היחסים בין התלמידים לבין עצמם, רמת האלימות, תחושת המוגנות והתנהגות התלמידים בכיתה.
במיצ"ב שתוצאותיו מפורסמות פה נבחנו תלמידי כיתות ב', ה' ו־ח' (הישגים לימודיים) וכיתות ה'־ט' (האקלים הבית ספרי). חשוב להדגיש כי התוצאות משקפות מצב ברגע נתון אחד, כפי ששיקפו אותו תלמידים בשכבות ספציפיות. המיצ"ב נערך לפני כמעט שנתיים ומאז השתנו דברים רבים בבתי הספר, ב'יובלי הבשור' למשל נערך המיצ"ב זמן לא רב אחרי חילופי המנהלות. מאז עשתה מרסלה קביטקה שינוי גדול בבית הספר, שתוצאותיו לבטח ישתקפו במיצ"ב הבא.
עוד חשוב לציין שנתוני המיצ"ב הם יחסיים, כלומר בית הספר מדורג בהשוואה לבתי ספר אחרים. ההישגים הלימודיים הכלולים במיצ"ב אינם כוללים את ציוניהם של התלמידים המשולבים (חינוך מיוחד, תלמידים עם צרכים מיוחדים) והתלמידים העולים (עד שלוש שנים בארץ).
אנו מביאים פה חלק מנתוני המיצ"ב, בתחומים בהם בלטו בתי הספר שלנו לטובה או לרעה. את הנתונים המלאים אפשר למצוא באתר של משרד החינוך.
בספריית 'ניצני אשכול' (צילום ארכיון)

ניצני אשכול

כיתה ב'  - עברית: עשירון 2 (עשירון 8 ב־2009); כיתה ה'  - מתמטיקה: עשירון 6 (עשירון 10 ב־2009), עברית: עשירון 5 (עשירון 9 ב־2009).
אקלים בית ספרי:
בית הספר קיבל בסך הכל ציונים טובים בתחום האקלים הבית ספרי. התלמידים דיווחו על תחושת מוגנות גבוהה יחסית - 3% לעומת 7% בממוצע הארצי: 3% מהתלמידים דיווחו כי 'לפעמים אני מפחד ללכת לבית הספר כי יש בו תלמידים שמתנהגים באלימות" (לעומת 7% בממוצע הארצי), 2% דיווחו כי "לפעמים אני מעדיף להישאר בהפסקות בכיתה כי אני חושש שיפגעו בי" (לעומת 5% בכלל בתי הספר) ו־3% דיווחו כי "יש בבית הספר מקומות שאני פוחד להסתובב בהם" (לעומת 8% בשאר בתי הספר).
גם המעורבות באירועי אלימות נמוכה יחסית - 7% לעומת 12% בכלל בתי הספר: 9% מהתלמידים דיווחו כי "בבית הספר יש חבורות של תלמידים אלימים המציקים לתלמידים אחרים ופוגעים בהם" (לעומת 26% בבתי ספר אחרים) ו־9% דיווחו "בחודש האחרון מישהו מהתלמידים לעג לי בגלל צבע העור, המוצא או הדת שלי" (לעומת 12% בכלל בתי הספר).
גם הדיווחים על פגיעה של מורים בתלמידים נמוכים: 7% דיווחו כי "בחודש האחרון מישהו מהמורים לעג לי או העליב אותי או השפיל אותי במילים" (לעומת 14% בשאר בתי הספר), 2% דיווחו כי "בחודש האחרון מישהו מהמורים תפס אותי ודחף אותי או הכה אותי בכוונה" (מול 6% בכלל בתי הספר). התלמידים גם דיווחו על שיעור גניבות נמוך – 5% דיווחו ש"בחודש האחרון תלמידים מבית הספר גנבו לי ציוד או אישיים חפצים" (לעומת 12% בממוצע הארצי).
בית הספר קבל ציון טוב בתחום הסביבה הפיזית ("הכיתה שלי יפה ומטופחת", "השירותים של התלמידים נקיים ובמצב תקין"), ובשימוש בתקשוב (שימוש במחשב ובאינטרנט).

יובלי הבשור

כיתה ב' - עברית: עשירון 1 (עשירון 3 ב־2009); כיתה ה' - מתמטיקה: עשירון 2 (עשירון 8 ב־2009), עברית: עשירון 1 (עשירון 8 ב־2009).
אקלים בית ספרי:
בית הספר קיבל ציון טוב בשימוש בתקשוב (שימוש במחשב ובאינטרנט).
התלמידים ב'יובלי הבשור' דיווחו על רמה גבוהה יחסית של אלימות – 16% לעומת 12% בכלל בתי הספר. הדבר נכון גם לגבי אלימות פיזית: 25% מהתלמידים הסכימו עם ההיגד "בחודש האחרון קיבלתי מכה או בעיטה או אגרוף מאחד התלמידים שרצה לפגוע בי" (לעומת 19% בממוצע הארצי), "בבית הספר יש חבורות של תלמידים אלימים המציקים לתלמידים אחרים ופוגעים בהם" – 45% (מול 26% בכלל בתי הספר), "בחודש האחרון אחד התלמידים השתמש במקל, באבן, בכיסא או בחפץ אחר כדי לפגוע בי" – 10% (מול 6% בממוצע); וגם לגבי אלימות מילולית: 44% מהתלמידים הסכימו עם ההיגד "בחודש האחרון מישהו מהתלמידים קילל אותי בכוונה לפגוע בי" (לעומת 26% בכלל בתי הספר), 12% מהתלמידים הסכימו עם ההיגד "בחודש האחרון הטילו עליי 'חרם'" (לעומת 8% בכלל בתי הספר), "בחודש האחרון אחד התלמידים איים שיפגע בי בבית הספר או אחרי הלימודים" – 14% (לעומת 10% בממוצע הארצי).
התלמידים גם דיווחו על שיעור גבוה יחסית של הרס וגניבות: 46% מהתלמידים הסכימו עם ההיגד "בחודש האחרון תלמידים מבית הספר שברו או הרסו ציוד של בית הספר" (לעומת 27% בממוצע הארצי), "בחודש האחרון תלמידים מבית הספר גנבו לי חפצים אישיים או ציוד" – 18% (מול 12%).
על התנהגות נאותה של תלמידים בכיתה דיווחו 19% מהתלמידים ב'יובלי הבשור' לעומת 45% בכלל בתי הספר. רק 8% מהתלמידים דיווחו כי "לעתים רחוקות התלמידים עושים רעש ובלגאן בכיתה ומפריעים ללמוד" (לעומת 32% בממוצע הארצי), 16% דיווחו "בכיתה שלי אין תלמידים שמתחצפים למורים" (לעומת 44% בכלל בתי הספר), 34% הסכימו כי "התלמידים בכיתה שלי מתייחסים בכבוד למורים" לעומת (65% בכלל בתי הספר), ו"המורים לא צריכים לחכות הרבה זמן בתחילת השיעור עד שהתלמידים מפסיקים להרעיש" זכה להסכמה של 19% מהתלמידים ב'יובלי הבשור' (לעומת 41% בכלל בתי הספר).
פעילות ב'יובלי הבשור' (צילום ארכיון)
יחסי קרבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים זכו ב'יובלי הבשור' זכו לציון של 45% מול 68% בממוצ ע הארצי. 46% מהתלמידים הצהירו כי "יש לי יחסים קרובים וטובים עם רוב המורים שלי" (לעומת 76% בשאר בתי הספר), 26% הצהירו ש"כשעצוב לי או כשרע לי, אני מרגיש נוח לדבר על זה עם מישהו מהמורים שלי" (59% בכלל בתי הספר), ו־55% טענו ש"לרוב המורים חשוב מאוד לדעת איך אני מרגיש בבית הספר ובכלל" (לעומת 71% בממוצע הארצי).
גם היחסים בין תלמידים לחבריהם לכיתה לא זכו לציונים טובים: 49% מול 73% בכלל בתי הספר. מעט יחסית תלמידים דיווחו כי "הכיתה שלי מלוכדת ומגובשת" (31% מול 66 בשאר בתי הספר), "לרוב התלמידים בכיתה שלי חשוב לעזור אחד לשני" (38% מול 71%), "לתלמידים בכיתה אכפת זה מזה" (38% מול 68%), ו"בכיתה שלי יש אווירה טובה בין התלמידים" (51% מול 74% בכלל בתי הספר).

נועם נצרים

כיתה ב' – עברית: עשירון 7 (עשירון 8 ב־2009); כיתה ה' - מתמטיקה: עשירון 3 (עשירון 8 ב־2009), עברית עשירון 6 (עשירון 8 ב־2009); כיתה ח' - מתמטיקה: עשירון 7 (עשירון 4 ב־2009), עברית: עשירון 6 (עשירון 9 ב־2009).
אקלים בית ספרי:
בית הספר קיבל ציונים טובים יחסית בתחושת המוגנות ובתחום האלימות. רק 4% מהתלמידים דיווחו על חוסר מוגנות לעומת 7% בשאר בתי הספר, וכך גם רמת האלימות בבית הספר - 6% לעומת 11% בשאר בתי הספר.
נרשמו מעט דיווחי אלימות מצד התלמידים - 15% מהתלמידים דיווחו כי "בחודש האחרון מישהו מהתלמידים קילל אותי בכוונה לפגוע בי" (לעומת 25% בממוצע הארצי), 4% דיווחו כי "בבית הספר יש חבורות של תלמידים אלימים המציקים לתלמידים אחרים ופוגעים בהם" (לעומת 28% בממוצע); ומצד המורים - 10% מהתלמידים דיווחו כי "בחודש האחרון מישהו מהמורים לעג לי או העליב אותי או השפיל אותי במילים" (לעומת 18% בממוצע הארצי), 3% מהתלמידים דיווחו כי "בחודש האחרון מישהו מהמורים תפס אותי ודחף אותי או הכה אותי בכוונה" (לעומת 7% בכלל בתי הספר).
התלמידים דיווחו גם על מעט הרס וגניבות: 17% דיווחו כי "בחודש האחרון תלמידים מבית הספר שברו או הרסו ציוד של בית הספר" (לעומת 35% בממוצע הארצי), 7% דיווחו כי "בחודש האחרון תלמידים מבית הספר גנבו לי חפצים אישיים או ציוד" (לעומת 13% בכלל בתי הספר).
התחושה הכללית כלפי בית הספר בקרב התלמידים שלילית יחסית, אך רק בקרב שכבות ה-ו (48% מול 77% בכלל בתי הספר) ואילו בשכבות ז-ח התשובות היו דומות לממוצע הארצי. ציון נמוך קיבלו גם יחסי קירבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים – 34% מול 68% בממוצע הארצי, והשימוש בתקשוב (מחשבים ואינטרנט).
חצר 'נופי הבשור' (צילום ארכיון)

נופי הבשור 

כיתה ח' - מתמטיקה: עשירון 4 (עשירון 6 ב־2009), עברית: עשירון 6 (עשירון 6 גם ב־2009).
אקלים בית ספרי:
בית הספר קיבל ציון גבוה בסביבה הפיזית (חצר בית הספר יפה ומטופחת, השירותים של התלמידים נקיים ובמצב תקין), ובשימוש בתקשוב בתהליכי למידה (שימוש במחשב ואינטרנט).
ציון נמוך מהממוצע נרשם ביחסי קירבה ואכפתיות בין מורים לתלמידים: 46% מהתלמידים דיווחו כי "יש לי יחסים קרובים וטובים עם רוב המורים שלי" (בהשוואה ל־64% בכלל בתי הספר), 15% אמרו "כשעצוב לי או כשרע לי, אני מרגיש נוח לדבר על זה עם מישהו מהמורים שלי" (בהשוואה ל־36% בבתי הספר האחרים), 36% טענו "לרוב המורים אכפת ממני וממה שקורה לי, ולא רק בקשר ללימודים" (לעומת 46% בכלל בתי הספר) ו־38% דיווחו "לרוב המורים חשוב מאוד לדעת איך אני מרגיש בבית הספר ובכלל" (לעומת 48% בכלל בתי הספר).
ציונים נמוכים התקבלו גם באשר לקבלת הערכה ומשוב מקדמי מהמורים (לדוגמה בהיגדים "רוב המורים מסבירים לכל תלמיד באופן אישי מה בדיוק עליו לעשות כדי להשתפר בלימודים", "רוב המורים מקפידים לעדכן אותי על מצבי בלימודים", "רוב המורים מוודאים שהתלמידים מבינים את החומר הנלמד לפני שממשיכים לנושא הבא").

"דרוש דיון רציני" 

כפי שניתן להבין מהמידע שהבאנו פה, הנתונים הבעייתיים הם בעיקר ב'יובלי הבשור'. אין ספק שבית הספר והעומדת בראשו עשו צעדים משמעותיים בשנתיים האחרונות, ועדיין המצב כפי שהשתקף בתוצאות המיצ"ב מטריד הורים רבים. כולם מסכימים כי הנושא שיש לשים עליו את הדגש הוא האקלים הבית ספרי, שמפריע הן לתלמידים והן למורות.
ההורים איתם דיברנו תמימי דעים כי המורות ב'יובלי הבשור' מסורות לעבודתן ועושות עבודה חינוכית קשה וטובה. אין ספק כי גם הן סובלות מהאווירה העולה מנתוני המיצ"ב. התחושה היא כי למרות העבודה הקשה שעושות המורות והמנהלת בית הספר זקוק לשינוי משמעותי יותר.
אבי ברק משדה ניצן, אבא לשני ילדים ב'יובלי הבשור', הופתע מתוצאות המיצ"ב. "אני יודע שבבית הספר נעשים הרבה דברים טובים, ומפעם לפעם אנו רואים פרסום לכך בעיתון זה, כמו כן אני מודע למסירותם ולעבודתם הקשה של המורים. ולכן כשקראתי את הנתונים של 'יובלי הבשור' הופתעתי לרעה. גם מתוצאות ההישגים הלימודיים אבל בעיקר מתוצאות האקלים הבית ספרי, שהוא יותר חשוב בעיניי, ובו צריך לטפל קודם. והא בהא תליא – כשישתפר האקלים הבית ספרי גם ההישגים הלימודיים ישתפרו.
"בית הספר יחד עם המועצה וועד ההורים עובד קשה כדי להשיג לבית הספר מיגוניות נוספות, וזה חשוב מאוד, אבל ילד צריך גם שיהיה לו ביטחון מסוג אחר, שלא יסבול מאלימות פיזית, מילולית והצקות, שהאווירה בכיתה תהיה לימודית ונעימה".
מה ציפית שבית הספר והמועצה יעשו?
"הייתי מצפה לדיון רציני של ההנהלה, המורים וההורים והכנת תוכנית אופרטיבית עם יעדים ברורים ומדידים. יש ליידע גם אותנו ההורים על התוכנית. ברמה המועצתית, מנהלת אגף החינוך יחד עם ראש המועצה צריכים לדון עם הנהלת בית הספר וההורים ולבדוק מה המועצה יכולה לתרום לשינוי המצב. כל המערכת צריכה להתגייס לשיפור המצב. ומי שצריך להוביל את זה הוא ראש המועצה".
מלי שדה, מעין הבשור, אם לשני ילדים ב'יובלי הבשור', מדגישה שקיים שיפור באווירה החברתית בבית הספר מאז נערך המיצ"ב, אך עדיין יש מה לעשות.
"הייתי מאוכזבת כשקראתי את תוצאות המיצ"ב, בעיקר את סקר התלמידים על האקלים החברתי בבית הספר, שזה העיקר לדעתי", אומרת מלי, "אני מבינה שהסקר נערך לפני כמעט שנתיים אחרי מבצע עמוד ענן ואני בטוחה שהייתה לכך השפעה על תחושת הביטחון של התלמידים. ועדיין בהשוואה למסגרות האחרות, התוצאות דורשות שיפור. זה משהו שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות של ההנהלה וההורים.
"מאז נערך המיצ"ב נעשתה עבודה בבית הספר - תוספת כוח אדם, אירועים, שיפור סביבת הלימודים, ואני מרגישה שקיים שיפור באווירה החברתית בבית הספר. באופן אישי, הבנים שלי בדרך כלל שמחים ללכת לבית הספר וישנן יוזמות יפות של בית הספר. גם בתקופה הקשה של 'צוק איתן' המחנכות והמנהלת שמרו על קשר עם התלמידים, התעניינו והציעו את תמיכתן. בכיתה ד' ארגנה המורה מפגש כיתתי משחרר ומהנה באחת מהפסקות האש, קייטנות כיתה א' ו־ב' פעלו במתכונת תומכת למרות הקשיים. כך שיש הרבה דברים טובים בבית הספר, אך יש עוד מה לעשות בכדי לשפר את תחושת הביטחון של התלמידים, בעיקר בעניין האלימות".
מה את חושבת שאפשר לעשות?
"לדעתי יש להטיל יותר סנקציות על אלימות ולאכוף אותן בעזרת התקנון הבית ספרי. אני חושבת שהצוות החינוכי בשיתוף עם ההורים צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות לשיפור התקשורת בין התלמידים. עוד נקודה לבחון מהמיצ"ב היא הרמה הלימודית. אני חושבת שיש צורך ביותר תוכניות למצטיינים. התמיכה למתקשים בעזרת תוכניות השילוב היא חשובה מאוד אבל יש לוודא שיש מענה גם לתלמידים חזקים. כמובן שבשביל לשפר את התחום הזה בית הספר זקוק לתקציבים נוספים ואני מקווה שהמועצה תתמוך בכך".

"המבחן האמיתי – המצב בפועל

יעל אדר, מנהלת אגף החינוך במועצה, מסבירה שקיים ויכוח אודות מהימנות מבחני המיצ"ב. "לא פעם עולה השאלה האם המבחנים אכן משקפים מציאות או שמא התוצאות משקפות את ההכנה של התלמידים למיצ"ב", אומרת יעל, "יש בתי ספר בארץ הידועים כמי שמשקיעים את כל מרצם להכנה ולהגשת התלמידים החזקים בלבד למיצ"ב על מנת להעלות את הציון הבית ספרי".
ובכל זאת. התוצאות לא מעודדות...
"מבחני המיצ"ב האחרונים התקיימו לפני שנתיים והתוצאות משקפות מצב בנקודת זמן זו בלבד (מיד לאחר 'עמוד ענן' וחילופי ניהול ב'יובלי הבשור'), של השכבה המסויימת שנבחנה. מה שמעניין הוא שזמן קצר לפני המיצ"ב התקיים ב'יובלי הבשור' מיפוי אח"מ - אקלים חינוכי מיטבי, שבא לבחון את אקלים בית הספר כחלק מתוכנית בית ספרית לפיתוח אקלים מיטבי והציון שהתקבל עמד על 4.5 מתוך 5 שהינו גבוה מאד. גם מיפוי זה נעשה על ידי משרד החינוך - אותו גורם המגיש את מבחני המיצ"ב.
"ההורים מעידים על כך שבבית הספר קורים הרבה דברים טובים ובעיניי המבחן החשוב הוא מה קורה בפועל – ביית ספר קהילתי עם ועד הורים מעורב, יוזם ומקדם. בבית הספר 'יובלי הבשור' יש תוכניות רבות ומגוונות וביניהן תוכנית מנהיגות ערכית של קק"ל, מספר התלמידים המשתתפים בתוכנית 'מעוף' למחוננים הינו הגבוה ביותר מבין בתי הספר היסודיים באשכול, מדי שנה זוכים ילדי 'יובלי הבשור' בכיתות ה־ו בתחרויות במדעים ומתמטיקה בין המקומות ראשון־שלישי ברמה הארצית, מספר התלמידים המשתתפים בתוכנית המצוינות המועצתית הינו גבוה מאד ועוד.
"אנו כמועצה כן מוטרדים מהעובדה שיש ירידה בהישגים במעבר בין מבחני המיצ"ב בכיתות ה' לתוצאות המיצ"ב בכיתה ח'. אמנם זו תופעה ארצית ולא מקומית המבטאת את הירידה במוטיבציה במעבר מהיסודי לחטיבת הביניים, את הדרישות המוגברות בחטיבה לעומת היסודי וייתכן שקשורה גם לתהליכי ההתבגרות בגיל זה".
מה המועצה מתכננת לעשות בקשר לתוצאות?
"אחד האמצעים לצמצום פערים הם תכניות רשותיות לצד תכניות בית ספריות, לכן השנה אנו מתחילים להפעיל תוכנית 'חוסן חינוך' - תכנית לפיתוח מיומנויות להתמודדות במצבי לחץ שונים ובהם חרדת מבחנים, דימוי עצמי נמוך, חרם חברתי וכדומה. התכנית תפעל בכל בתי הספר באשכול ותיצור שפה אחידה בין כלל המחנכים והתלמידים. בתי ספר שהשתתפו בתכנית זו מעידים על שיפור אקלים חברתי, תקשורת טובה יותר בין תלמידים למורים, תחושת מוגנות גבוהה יותר ושיפור בהישגים לימודיים".







יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

אין חדש תחת השמש?

הטילים והפצצות שנורים עלינו מעבר לגבול אינם דבר חדש. היישובים הסמוכים לגדר ידעו מאז ומתמיד ימים של קרבות, הפצצות וחדירות. עפרה בן נתן שמעה מיהודה קדם, מוותיקי עין השלושה, על הימים ההם, וחשבה על הזמן הזה

בימים אלו, כאשר החששות וחוסר הוודאות מכרסמים בכולנו, ביקשתי לשוחח עם אחד מוותיקי האזור, מי שהיה כאן כשלמחבלים עוד קראו פדאיונים ובמקום החמאס הפגיזו את האזור המצרים. יהודה קדם, יליד 1931, הגיע לקיבוץ עין השלושה בשנת 1953, כשהכל עוד היה חול וחול והחברים גרו באוהלים. היום, יותר מ-60 שנה לאחר מכן, עין השלושה הוא אחד הישובים המופגזים ביותר במבצע ‘צוק איתן’.
שוחחתי עם יהודה וניסינו יחדיו למצוא את הדומה ואת השונה בין החיים של ראשית התיישבות בנגב לבין חיי התושבים היום. המקום הוא אותו מקום, האדמה אותה האדמה, החלוצים שהקימו את הקיבוץ הזדקנו מעט, יכול להיות שדבר לא השתנה?
"היום החיים יותר קשים". עין השלושה בשנות ה-60                          באדיבות ארנון מייקל
“בימים ההם תנאי החיים והמגורים אמנם היו קשים, אבל לא סבלנו מבחינה ביטחונית כמו שאנחנו סובלים היום”, אומר יהודה. “היום למשל בשעה אחת רצנו חמש פעמים לממ”ד. אסור להתרחק מהממ”ד למרחק של יותר מ-15 שניות וזה מאוד קשה לנהל חיים בצורה כזאת. אז למרות שגרנו פעם באוהלים היום החיים יותר קשים”.
מה דעתך על יחסה של המדינה לקיבוץ אז לעומת היום?
“בימים של ראשית ההתיישבות התנועה הקיבוצית נתפשה בעיני החברה הישראלית ובעיני הממשל כאוונגרד, כוח חלוצי מהפכני שהולך לפני המחנה ומראה את הדרך. כיום השלטון ימני ובעל העדפה בולטת להתנחלויות. אני חווה את יחס השלטון לקיבוץ כיחס מחריד. לא נותנים לנו אישורים לבנות בתים חדשים ומאיימים בהפקעת קרקעות שנמצאות בתת-אכלוס. ‘מאיגרה רמה לבירה עמיקתה’, מהבן המועדף לבן החורג”.
מה בנוגע לסולידריות חברתית בין חברי הקיבוץ, משהו השתנה?
“אני שמח לומר שלדעתי דבר לא השתנה. אז כמו היום אנחנו קיבוץ שיתופי עם בסיס חברתי איתן”.
איך אתה חווה את מבצע ‘צוק איתן’ היום, בתור בעל משפחה, לעומת התחושות והרגשות כשהיית צעיר?
יהודה קדם        צילום: 232
“כשהגעתי לקיבוץ הייתי נשוי טרי בלי ילדים. מאז הבנים שנולדו לנו כבר גדלו ועזבו את הקיבוץ אבל עדיין אני רואה את המשפחות עם הילדים הקטנים וחווה את המצוקה הקשה שלהן. היום למשפחות צעירות החיים הרבה יותר קשים”.

                         “שלוש שנים לאחר שקיבוץ עין השלושה עלה על הקרקע גן הילדים                            הופצץ בארטילריה מצרית ורק בנס 36 ילדים ששהו במקום לא                                  נפגעו. מאז עברו 58 שנה והמחזה חוזר על עצמו בדייקנות מכאיבה”

מה עם המחויבות למדינה, משהו השתנה?
“כשהגענו לקיבוץ היינו קבוצה פטריוטית ואידיאליסטית. באנו כולנו מתנועות נוער וזה החינוך שקיבלנו. היום החומר האנושי שנקלט בקיבוץ מגיע מכל גווני הקשת ומסיבות רבות ושונות אבל באופן כללי הייתי אומר שהחברה האנושית בקיבוץ אז והיום הינה חברה ערכית ומחויבת למדינה”.
לאויב של אז קראו מצרים ופאדיונים, לאויב של היום קוראים חמאס. מה השתנה?
“בגדול מדובר באותו אויב. האויב של היום צמח מתוך האויב של הימים ההם. אמנם יש שלום עם מצרים שהייתה אויבתנו אז אבל אין שלום עם הערבים הפלסטינים. שלוש שנים לאחר שקיבוץ עין השלושה עלה על הקרקע גן הילדים הופצץ בארטילריה מצרית ורק בנס 36 ילדים ששהו במקום לא נפגעו. מאז עברו 58 שנה והמחזה חוזר על עצמו בדייקנות מכאיבה”.
ילדי עין השלושה בשנות ה-60                                                        באדיבות ארנון מייקל
אתה מאמין בשלום?
“יום יבוא והשלום יגיע. לצערי זה לא יקרה בימי חיי. לא אזכה לראותו מגיע. אנחנו כמו עצם בגרון של העם המוסלמי”.
קבוצת המייסדים של נירים, הקיבוץ השכן, טבעה את המשפט האלמותי “לא הטנק ינצח כי אם האדם”, מה המשפט הזה עושה לך?
“מדינת ישראל לחמה מלחמות רבות מעוטרות בניצחונות מפוארים אבל עדיין לא התקדמנו לשלום. מכך אנו למדים שהפתרון לסכסוך לא יכול להיות צבאי אלא רק מדיני. אני חושב שאנחנו צריכים את הטנק לעזרתנו אבל בסופו של יום רק האדם ינצח, לא הנשק.
"למרות חיים שלמים של מלחמות תמיד שאפתי לדו קיום של שלום עם שכנינו הערבים. הייתי רוצה שהמדינה תקדם את תהליך השלום, ערך חיי האדם גדול יותר מערכה של האדמה”.