ג'הן מצא את המפקד

עיתון 232 שהיה מונח על השולחן בבית הוריה של קצינה בפיקוד העורף הביא למפגש מרגש בין ז'הן ברמן למפקד אותו חיפש במשך עשר שנים

בגיליון הקודם של 232 ראיינתי את ז'הן ברמן מאבשלום, שנפצע מרסיס פצמ"ר בגן הילדים בניר עוז. השיחה עם ז'הן, שנערכה עוד כשהיה בבית החולים, הייתה מרתקת. ז'הן סיפר על חייו, על העלייה לארץ בגיל 20, על השירות בצה"ל, ההגעה לניר עוז, המגורים באבשלום ולבסוף על הפציעה שנפצע בשעה שהגן בגופו על אשתו ובנו וילדי הגן האחרים.

הכתבה על ז'אן

כשדיברנו על שירותו הצבאי סיפר לי ז'הן על המג"ד שלו בגדוד 50 שעזר לו כשסבל מפריצת דיסק. "עד היום אני מחפש אותו כדי להודות לו", אמר לי. "נו, אז תגיד לי מה שמו", אמרתי לז'הן, "אני אכתוב את זה בעיתון ואולי כך תמצא אותו". "אין סיכוי", ענה ז'הן, "הוא לא מאשכול, הוא לא קורא את 232". "מה אכפת לך?", אמרתי, "אף פעם אי אפשר לדעת". "אוקי", הסכים ג'הן, "קוראים לו יאיר ברקת".
הכתבה פורסמה ויומיים לאחר מכן יצרה איתי קשר בחורה שלא הכרתי. "שמי קרין קביטקה", אמרה, "אני לא מאשכול אבל ההורים שלי גרים עין הבשור וכשבאתי אליהם לשבת ראיתי על השולחן את גיליון 232 החדש. פתחתי וקראתי את הראיון עם ז'הן ברמן. נורא התרגשתי, גם מהסיפור וגם בגלל שאני משרתת בקצינה במחוז מרכז של פיקוד העורף ומפקד המחוז הוא יאיר ברקת המוזכר בכתבה. אם ז'הן ירצה לאתר אותו אני אשמח לעזור".
גם אני מאוד התרגשתי. מיד הודעתי לג'הן שהמפקד האבוד נמצא. ג'הן (שהתרגש אף הוא, המון התרגשות הייתה לנו פה) יצר קשר עם קרין שקישרה בינו לבין ברקת, שבינתיים התקדם לדרגת אלוף משנה. ז'הן ואל"מ ברקת (שגם הוא, כמובן התרגש מאוד) שוחחו בטלפון, העלו נשכחות ודיברו על מה שהיה אז ומאז.
כך נסגר המעגל שהחל בגדוד 50 של הנח"ל לפני יותר מעשר שנים, ונשלם הודות לגיליון 232 שהיה מונח על שולחן אחד, בבית אחד, בשבת אחת.      
   

 נגה גדג'