יום חמישי, 11 בדצמבר 2014

הבלון שהתפוצץ

באמצע החודש שחלף הוכרז הזוכה בפרס הסרט הקצר לילדים של עמותת להב. הסרט הוא 'הבלון', שצולם בנירים עם ילדי קבוצת 'שחף' מספר חודשים לפני פרוץ מבצע צוק איתן • ארנון אבני 

מתוך הסרט. הבלון שחזר מעזה
את הסרט 'הבלון' צילמו בנירים עוד לפני שמבצע צוק איתן טשטש את הגבולות בין בדיון למציאות.
הסרט בנוי על תבנית ידועה: ילדים נחמדים שמנסים להביא מרפא לעולם המבוגרים בדרכם התמימה. בסרט הזה הם מבקשים הפסקת אש זמנית עד תום מסיבת פורים שנידונה לדחייה בעקבות התראות ’צבע אדום’. אלא שכדרכם של ילדים הם אינם עושים זאת בשיטות המקובלות, ובינינו - גם המקובלות לא ממש עובדות, אבל הם לפחות מנסים בכנות: שולחים בקשה מסודרת, מתורגמת ב'גוגל', קשורה לבלון מעופף, שפונה אל המפקד של עזה.
על פי התכנית שלהם התשובה אמורה לחזור באותה דרך, ומשזה לא קורה, הם מארגנים תרמית קטנה ושותלים את המסר המבוקש על בלון אחר בין השיחים. כצפוי, זה מצליח והמסיבה נפתחת בשמחה ונסגרת בבהלה - 'צבע אדום', כמובן. זה לא כל כך נורא כי כמו בכל סרט טוב, גיבור הסרט (גפן מלמד) מצליח בדקות הקצרות של החגיגה לצוד את עדי החמודה (קורין יקר) ולאחוז בידה בשעת האזעקה. ואל תגידו שזה לא מתכון מנצח. בכל גיל - אפילו בבית אבות.
יפה עשו המפיקים שהצליחו לתפור את הסיפור שלנו המורכב והמסובך על נוסחה פשוטה ומוכרת, שיש בה הומור, תמימות, אהבה ונכלולים. אפילו סבא עם שפם יש שם (אליהו רז) שמסתובב בשדות שלאורך הגבול שהם עבודתו גם במציאות. הוא מעניק לגיבור שלנו משקפת שתשמש אותו בהמשך כדי לעקוב אחרי הבלון שמתרחק בשמים. 'קיבלתי אותה מחבר בעזה' הוא מסביר כדי לסבך עוד יותר את המציאות המתעתעת.

מבט משעשע

ליבי ירקוני
גפן מלמד
אם תיכנסו ליוטיוב ותכתבו 'הבלון' תוכלו למצוא את הסרט ואפילו ליהנות. לא צריך להיות ילד בשביל זה. לא ראיתי את שאר הסרטים, אבל אני בטוח שהזכייה מגיעה לנו באשכול, ולבמאי שתפר את הסיפור עם המקום והנפשות הפועלות. איך לקח מציאות מסובכת והציע מבט משעשע עם קרן אור אופטימית, שמצליחה לנצח את כל השנאות...
ענב מלמד
נטע עציון
אלא שגם ילדים יודעים שפתרונות שמצליחים בסרטים לא אמורים להתממש אלא רק להצביע על הכיוון הנכון והצודק. גם ילדים יודעים שבלונים לא מתעופפים לנצח ומתפוצצים בסוף - כי זו דרכם. מה שהם לא יודעים זה שהמציאות גם היא יכולה להתפוצץ. והפעם הם הרגישו את זה בכל העוצמה.
הראשון היה סבא אליהו רז שגם נכדתו הדס משתתפת בסרט. ימים מספר לפני הפסקת האש הראשונה הוא נפגע מרקטת קסאם שנפלה קרוב מאוד אליו ופצעה אותו קשה. הביתה אל המשפחה ואל הדס - הוא כבר חזר, הולך בזהירות עם קביים ויעבור זמן רב עד שישוב לעבודתו בשדה.
אליהו רז
בשעה האחרונה של המלחמה נפגעו עוד שלושה: גדי ירקוני, אבא של ליבי שמשתתפת בסרט נפצע קשה ואיבד את רגליו. הוא יחזור אל המשפחה ואל העבודה אבל זה יהיה אחרת.
זאביק עציון, אבא של נטע, נהרג. הוא היה רכז הביטחון של הקיבוץ שידו הייתה בכל דבר, ומופיע גם ברשימת התודות בסוף הסרט, כי בנירים דבר לא זז בלעדיו.
השני שנהרג היה שחר מלמד אבא של גפן ושל ענב שגם היא משתתפת בסרט.

מה למדנו

אז מה אומר לנו הסרט. אני לא יודע. האם המסקנה היא שאסור להאמין בדבר מלבד כוח... או שצריך להבין שסרטים, כמו משאלות לא מתגשמים כמו שתמיד רוצים. וחיים ללא משאלות, גם הם אולי כמו בלון מפוצץ: לא יכולים להמריא ולא כל כך יפים...
בסוף הסרט חולפים הילדים בלי להבחין בדרכם בבלון שחזר מעזה עם תשובה של ילד משם. את הקסאמים הוא לא יכול לעצור, כך הוא אומר, 'אבל אולי ניפגש פעם'. כן, אולי עדיף ככה.

המזל שלהם, המזל שלנו

משתתפי הסרט עם תעודת הפרס.
צילום: רמי ברגיל
את התסריט כתב מתן פלד והוא גם שביים. הסרט הופק על ידי עמותת להב לקידום הערכים בחברה. העמותה - הפועלת בשיתוף עם משרד החינוך ו'ערוץ הילדים', שבו שודרו הסרטים - הגיעה לנירים דרך מרכז חוסן. להצלחה היו עוד שותפים וביניהם העמותה לקידום תושבי אשכול, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, ’נגה תקשורת’ וכמובן קיבוץ נירים ועוד.
התחרות שבה נבחר הסרט הייתה בין ארבעה סרטים – כולם של עמותת להב. אפשר לנחש שתוצאות התחרות, שהתקיימה לאחר מבצע 'צוק איתן', על ידי העמותה עצמה, הושפעו בהכרח מתוצאות האירועים בעוטף עזה. הבחירה של המפיקים בנירים, שמן הסתם לא יכולה הייתה לצפות את מה שקרה דווקא שם, התבררה כהימור מוצלח על מי שהמזל הפנה לו עורף - עד הסוף. ועדיין, הסרט יפה ופיוטי על ילדים נחמדים בסיטואציה שכולנו באשכול מכירים על בשרנו.