יום ראשון, 13 בנובמבר 2016

עפים על כל כדור

הערב (יום א', 13/11) בשעה 20:30 יעלו שחקני הכדורעף הבוגרים של הפועל אשכול למשחקם השני בליגה ארצית דרום. מנהל הקבוצה זוהר קופץ' והמאמן הוותיק אלכס צייטלין מספרים על החלום שהפך למציאות - וקוראים לתושבי המועצה להגיע לאולם סביון ולעודד


בשבוע שעבר, ביום ראשון ה-6.11, אחרי חודשיים של אימונים, עלו שחקני קבוצת הכדורעף הטרייה - הפועל אשכול - למשחקם הראשון בליגה ארצית דרום, משחק חוץ נגד מכבי אשדוד המנוסה. אחרי קרב צמוד שארך כשעתיים, הפסידו שחקני אשכול 3-2 במערכות, כשהמערכה האחרונה הסתיימה בתוצאה 15-13. 

מגיל 15 ועד 50

בקבוצת הבוגרים החדשה משחקים 15 חבר'ה, מגיל תיכון ועד גיל 50, שמתאמנים באולם סביון פעמיים בשבוע. בשבוע שעבר הם התחילו לשחק בליגה הארצית, שהיא הליגה השלישית בארץ - אחרי ליגת העל והליגה הלאומית.
זוהר קופץ' מעין הבשור (במקור מצאלים)  הוא מנהל הקבוצה, ויש לו קשר משפחתי לענף: "הבן שלי עמרי עזב את אסא באר שבע לטובת הקבוצה שלנו וקינן משחק בליגת העל בהמעפיל חדרה וגם בנבחרת ישראל, ואני מקווה שהוא גם יצטרף לשורותנו בהמשך".  
זוהר מספר איך נכנס לניהול הקבוצה: "לפני כשלושה חודשים פנה אליי המאמן אלכס צייטלין ושאל אם הייתי מוכן לקחת את ניהול הקבוצה על עצמי. קפצתי מיד על המציאה, כי אמרתי שחייבים לקחת את העסק ולקדם אותו". 
מאז תחילת ספטמבר, מגיע זוהר לכל אימון, עוקב אחרי השחקנים ונהנה מכל רגע. "החלום שלי זה להקים מועדון כדורעף כמו שיש במקומות אחרים בארץ - מכיתה ד' ועד בוגרים. אני רוצה לקחת אחריות, את הכול אני עושה בהתנדבות, ברצון ובכיף ואנחנו מקווים שבעתיד יהיה גם כדורעף חופים".

בואו לעודד

משחק הליגה השני, נגד אסא ירושלים, יתקיים כאמור הערב, יום ראשון ה-13.11 בשעה 20:30 באולם סביון. "אני קורא לתושבי המועצה להגיע ולעודד", אומר אלכס צייטלין, המאמן הוותיק של הילדים והנוער במועצה, שמאמן גם את הקבוצה הבוגרת. "אם האולם יהיה מלא זה ניצחון שלנו". 
אלכס, כמו זוהר, מכוון גבוה, ורוצה לסיים את העונה במקום הראשון שיבטיח עלייה לליגה הלאומית. "אני מרוצה, הגיעו שחקנים חזקים". ומה בנוגע לכסף? בינתיים, בשנתה הראשונה של הקבוצה, כל שחקן משלם אלף שקל. "הצבתי את זה כתנאי למחויבות של השחקנים", מסביר זוהר, שמספר שגם המועצה שותפה למימון. 
על החולצות מתנוסס הלוגו של יח"ם, בינתיים הספונסרים היחידים של הקבוצה, ואלכס וזוהר מקווים שבשנה הבאה עוד עסקים פרטיים במועצה, קטנים וגדולים, יצטרפו לתמיכה. "צריך גם קורס מדריכים, מחנות אימונים וציוד".
אלכס צייטלין וזוהר קופץ'

כל אימון מלחמה

לדברי ניצן פרחי משדה ניצן (34), אחד מהשחקנים "הרמה טובה. מה שיפה זה שכל השחקנים (מלבד אחד) הם מהמועצה. בנוסף, טווח הגילאים מגוון; יש תיכוניסטים, חיילים, חבר'ה אחרי צבא ויש גם חבר'ה בגילאי ה-30 ואפילו בני 50".

יש סיכוי לעלות ליגה?

"אני עוד לא מכיר קבוצות אחרות, אבל ההרגשה היא שזו קבוצה בליגה בכירה ביותר. קורה פה משהו יפה מאוד מבחינה מקצועית: יש שני אימונים בשבוע, משמעת והספק גבוה. בנוסף, כל אימון הוא כמו מלחמה. עובדים בטירוף ולא סתם משחקים. כולם מתאמנים כמו חבר'ה בני 18 וכשנגמר האימון לא רוצים ללכת הביתה".

נשמע רציני

"הרעיון הוא שתהיה קבוצת דגל למועצה ושהחבר'ה שעכשיו בקבוצות הילדים והנוער יסתכלו ויידעו שיש להם לאן לחזור אחרי הצבא. שאפשר לגור פה ולשחק כדורעף בצורה מקצועית".


יובל רויטמן

יום שני, 7 בנובמבר 2016

המלון הראשון במועצה

בחצי השנה האחרונה עמלו בצאלים על שיפוץ מגורי הצעירים הישנים והפיכתם למלון חדש - מלון 'ארץ'. מדובר ביוזמה משותפת של הקיבוץ וחברת משקי הקיבוצים. אורן אלטמן, מנכ"ל המלון ויונית פרטוק, מרכזת המשק, מספרים מה השירותים שיציע המלון, למה להשקיע בתיירות בנגב - ומה עלה בגורלו של האורחן הוותיק • תם פרחי


רגע לפני החגים יצא לדרך מלון "ארץ" החדש בקיבוץ צאלים, פרי שיתוף הפעולה בין הקיבוץ למשקי הקיבוצים. הקשר הראשון בין השותפים נרקם כבר לפני כ-4 שנים, אבל צבר תאוצה לפני כשנה וחצי. לפתיחה החגיגית קדמו עבודות קדחתניות של שיפוץ ובנייה שהחלו לאחר חג הפסח האחרון ונמשכו עד ערב ראש השנה ממש. קשה להאמין שרק לפני כמה חודשים עמדו במקום המטופח הזה מגורי צעירים מוזנחים ונטושים.
אורן אלטמן, מנכ"ל המלון, המנהל את הפעילות המלונאית של משקי הקיבוצים, מספר על המרוץ נגד הזמן: "רצינו לסיים הכול עד ראש השנה, אבל היה ברור לנו לחלוטין שזה יעד שקשה מאוד לעמוד בו. מצד שני גם הקפדנו שעבודות השיפוץ שנמשכות גם בימים אלה לא יפגעו בשום צורה במכלול השירותים שניתנים לאורחים ובאיכותם".

ומהם השירותים שמציע המלון?

"נכון לעכשיו יש לנו 29 חדרים פעילים לזוגות ולמשפחות, ובסוף השיפוץ עתידים להיות לנו 51 חדרים בסך הכול. בנוסף הקמנו מתחם הסעדה חדש ואנחנו מציעים לאורחים להשתמש בבריכה ובחמאם שמופעלים ע"י הקיבוץ".



אין חשש להשקיע כספים כה רבים בתחום התיירות באזור כשלנו, הסובל לא אחת מאי יציבות ביטחונית? 

"תיירות היא ענף שביר. אני מאמין שרק אנשים אופטימיים יכולים לעסוק בה והניסיון אכן מוכיח שסך השנים הטובות עולה על סך השנים הרעות. יתרה מזאת, לאורך השנים ידעו בצאלים לצלוח בשלום גם תקופות של מתיחות".

ומה לגבי טיב הקשר עם התושבים בצאלים, אחרי הכול מדובר כאן בעסק שמרבית מנהליו ומפעיליו אינם חיים בקיבוץ. 

"כבר התנסיתי בעבר בניהול מודלים דומים, ואני יכול לומר שהכול תלוי באופי הקהילה: יש קיבוצים שרואים באורחים מבחוץ סוג של מטרד ואחרים שמבינים את הפוטנציאל האדיר שגלום בענף הזה לפיתוח הקיבוץ. אם יודעים לשמור על המינונים הנכונים ולראות גם את הקהילה שבתוכה המלון הזה קם, אפשר בהחלט לייצר יחסים הרמוניים".
יונית פרטוק, מרכזת המשק בצאלים, מאשרת את המורכבות והרגישות של הגדלת הפעילות התיירותית בתחומי הקיבוץ ושל הכנסת שותף חיצוני לעסק, אבל גם מדגישה את היתרונות הרבים שבצדו: "המלון החדש מחליף את האורחן הקודם שלנו. את חדרי האורחן השמשנו למגורים ראויים לצעירים, בדיוק כפי שמחייבת ההצרכה של הקרקע הזאת, ואת הקרקע שמשויכת לתיירות הקצנו למלון החדש, כך שנעשה כאן סדר גם במובן הזה. בניגוד למיקומו של האורחן הישן, המלון ממוקם בשטח פחות מרכזי, רחוק יותר מבתיהם של מרבית החברים".

ואיך בכל זאת מוודאים שהקיבוץ שיש לו מלון לא יהפוך למלון שיש לו קיבוץ? 

לאורך כל הדרך הקפדנו שרוח צאלים תישאר במקום הזה. היה חשוב לנו מאוד לבחור שותף שיש לו את הדנ"א הקיבוצי ושלנגד עיניו תעמוד גם הקהילה שחיה כאן. ולא פחות חשוב, שהקיבוץ והחברים יהיו שותפים ככל האפשר בהפעלת המקום הזה: בהסעדה, בנוי, במכבסה. 
"לכל שירות כזה יש גם אלטרנטיבות מבחוץ, לפעמים אפילו זולות יותר, אבל אנחנו התעקשנו להשתמש ככל האפשר בכוחות פנימיים כדי שגם לקיבוץ תהיה טביעת אצבע במלון. אז נכון, יש כאן מובן מסוים של אבדן פרטיות, אבל אני מאמינה שמהאבדן הזה גם נגזרים הרבה מאוד שירותים ורווחים – לא רק כלכליים – שהקהילה שלנו יכולה ליהנות מהם מאוד".


יום חמישי, 3 בנובמבר 2016

עלו ביחד על הבמה

11 ישובים, שלושה מהם אצלנו במועצה, עלו על במת ההיסטוריה של ההתיישבות - בלילה אחד. השנה הם חגגו את שנת השבעים לאותו לילה דרמטי - בדרמה, בשירים ובמחול. מתברר שהחגיגות הצליחו לא פחות. אורים, בארי ונירים חגגו את חגם, כל קיבוץ בדרכו, כל קיבוץ עם מה שהביא איתו לרגע הזה: הישגים, גאווה, שמחה וגם ביקורת עצמית מפוכחת


אורים - פתאום לפני 70 שנה

שנת ה-70 להקמת קבוצת אורים מצאה אותנו בעיצומו של תהליך ההפרטה. לאחר 20 שנה של מאבקים וויכוחים בנושא "השינוי", לאחר תהליכים ממושכים, עברה במרץ 2016 הצעת ההפרטה באורים. הנהגת הקהילה הייתה עסוקה בדיונים והכנת תוכניות להתאמת המערכות למציאות החדשה. חברי הקיבוץ היו עסוקים בהתארגנות אישית - מציאת מקורות פרנסה נוספים, התארגנות תקציבית, שיעורי ערב להבנת דפי התקציב החדשים... כולנו היינו בהתמקדות מלאה בשינוי אורחות החיים, ונשארה מעט אנרגיה לדברים אחרים. ולכן, עד שלב די מאוחר, לא התפננו לשנת ה-70. 
אורים-התלהבות אדירה

הבנים באו לעזור
במשך כל השנים, הפורמט של אורים לציון חגי המשק היה מחזמר. אירוע כזה תמיד הביא לגיבוש חברתי של כל המשתתפים: שחקנים, זמרים, רקדנים ועוד. גם השנה, נעשה ניסיון לגייס משתתפים למחזמר, אולם הניסיון כשל. אנשים לא התנדבו, הייתה תחושה שאם לא נמצאו משתתפים למחזמר, אולי לא נוכל בכלל לקיים את  חג ה-70. הייתה קצת פסימיות, אולי בגלל ההפרטה שגרמה להסתגרות – איש איש לעשות לביתו, אולי בגלל התחושה שאנחנו קיבוץ זקן בלי צעירים, ואין לנו כוח יותר...
במצב דברים אפרורי זה, התחלנו להתארגן לחג המשק, במאי 2016. החלטנו לערוך מופע ובמרכזו הנושא "ילדות באורים". פנינו לחברי ובני אורים שכתבו טקסטים אישיים על זיכרונות ילדות, על המעבר ללינה משפחתית ועוד. במופע גם שולבו כמובן חומרים ויזואליים ומוזיקה. להפתעתנו ולשמחתנו, ככל שהתקדמה הפקת המופע, התגייסו עוד ועוד חברים ובנים. למרות ההפרטה, כולם עבדו בהתנדבות. גם בנים שעזבו את אורים באו לעזור. למעשה, מלבד המפיק המוזיקלי (גל גיברשטיין), כל המשתתפים היו חברי ובני אורים. 
במהלך החג, התקיימו אירועים רבים:  עלייה לבית הקברות, כנס בנים, תערוכת אמני אורים בגלריה ציאורים, טקס קבלת חג, ארוחת ערב משותפת על הדשא הגדול, מופע מרכזי: "70 שנה" ועוד, ולבסוף מסיבת ריקודים עם להקת החבר'ה המצוינת בפאב אורים. 
ביום למחרת התקיים משחק "חפש את המטמון", ובמקביל ארוחת בראנץ'.  בכל האירועים השתתפו מאות אנשים וילדים, והייתה תחושה חגיגית של התרוממות רוח אדירה. 
למבוגרים, נקודת השיא של החג היתה המופע.  כשהכנו את המופע, חששנו איך יקבל הקהל את הטקסטים שעמדו כתוכן מרכזי. בדור האינטרנט והטלוויזיה, דור תזזיתי וקצר נשימה, מדיה שעובדת על הרבה תמונות ומעט מילים, הרבה אווירה ומעט תכנים, העלינו ערב אנכרוניסטי משהו.

התרוממות רוח
להפתעתנו, הקהל הגיב בהתלהבות אדירה, בהתרגשות שלא שיערנו. צופים רבים ישבו עם דמעות בעיניים, גם הציניים והביקורתיים ביותר נסחפו. העומק הרגשי של הטקסטים חיבר את כולנו למחוזות משותפים של ילדות, זיכרונות על אנשים יקרים שהיו ואינם... ואהבה גדולה לאורים, לנוף, למקום.
אז הייתה לנו התרוממות רוח אדירה ושמחה גדולה, שהצלחנו גם אחרי ההפרטה להרים אירוע חגיגי כמיטב המסורת האורימאית. עם התנדבות, שיתוף פעולה (גם עם קצת ריבים בדרך...) יצירתיות ואהבה.דליה רימר

נירים - הנקודה האחת עשרה והכבש הששה עשר

עלילות ליל 11 הנקודות, עם העלייה לקרקע, המלחמה על דנגור והמעבר למקום הנוכחי, הם בנירים סיפור גדול. סיפור שמתחרה רק ביציאת מצרים, המעבר בים והנדודים במדבר עד הארץ המובטחת, בין ניר עוז לעין השלושה. כמו הדרך ההיא ממצרים, גם הסיפור שלנו רצוף בשמות הנופלים בדרך: מי מיד מצרים, מי במדבר ומי בארץ הטובה. גם לשנת השבעים הגענו בשיאו של מסע התנערות והתחדשות והשנה הזו אכן נוצלה עד תום.
 אחרי איחוי הקרעים של תהליך השינוי, אחרי המלחמה והאובדן, אחרי קליטת קבוצה ראשונה של משפחות חדשות והיערכות לקראת קליטה נוספת ובאמצע תהליך של חידוש התשתיות ותחילת בנייה חדשה הגענו בדיוק ליום הזה – שבעים שנה לקיבוץ.
כבר בהתחלה הכרזנו על שנת השבעים כשנה של אירועים: יום הוותיקים שהתחיל בסיבוב בשדות והסתיים בשירה עם להקת וותיקי הגבעטרון, יום הילד שכלל אירועים שילדים אוהבים, טיול גדול בצפון בשני מחזורים. יצירה משותפת של פסיפסים שהם העתקים מתוך פסיפס מעון שמקשטים עכשיו את הקיבוץ ועוד אירועים שעשו לנו את השנה.

ואז הגיע המופע
נירים- "איך קיבוץ נולד" צילום: 232
אל חג הקיבוץ כבר הגענו עם ציפיות למשהו גדול. המודל היה חג החמישים שבו הועלתה הצגה בהשתתפות חברים וילדים. הפעם נכתב מחזמר שהיה מבוסס על שירי ’הכבש הששה עשר’. 
את סיפור המחזמר כתבו אירית ותמה חפץ. הוקם צוות ונשכרו שרותיהם של יעקב אמסלם הבמאי, דני גרקוביץ', דיויד ולדמן, שרון עטון-מורלי וג’אניס הפקות. גויסו שחקנים מכל שכבות הקיבוץ ובמקביל לחזרות - החלו צילומי וידאו בקיבוץ ששולבו בהצגה, על מסך לד מאחורי הבמה. 
ואז הגיע המופע. על הבמה עלו במשך יותר משעה עשרות חברים, תושבים שיהיו חברים וילדים, וסיפרו לנו את סיפור חיינו עד היום: בשירים, סיפורים, מערכונים, קטעי וידאו, תמונות, ריקודים וציורים. גם יהונתן גפן שלח את ברכתו המצולמת והשתתף בקריאת קטע המבוסס על השיר על 'האיש הירוק' שהוסב למציאות של נירים. האירוע נפתח בברכת נשיא המדינה. נאום ארוך ונרגש ונסגר ב'שיר השלום של נירים'. הכי ממלכתי, הכי מקומי. ארנון אבני.

בארי - חג של נחת

במלאת לו 70 נמצא בארי בתקופה של נחת. כארבעה עשורים של חוסן כלכלי, השלובים ביציבות חברתית, יצרו בה קוטב שלישי של רצון לשמור על הקיים. גם השכנים ממערב לא מכריזים על קיומם יותר מדי מאז צוק איתן ולא מספקים 'ריגושים' מיותרים. כך שיום ההולדת ה-70 לא התקבל בהתרגשות מיוחדת, אלא יותר כסיבה מוצדקת וטובה למסיבה.
אירועי השנה כללו פתיחת שנה בפיקניק קיבוצי מעוטר באדיבות הכלניות, משחק 'חפש את המטמון', צילום קבוצתי של חברי הקיבוץ ב'אמפי' המקומי כהמשך לצילום לפני עשור, אולי פתיחתה של מסורת ועוד אירועים מסוג זה, כשגולת הכותרת כמובן הייתה אירוע הסיום. 
המופע שהתקיים ביום שישי הצמוד לראש השנה האחרון, היה אירוע קיבוצי שאליו הוזמנו בני ובנות הקיבוץ באשר הם. אחת ההתייחסויות הבולטות בו, הייתה לוותיקי הקיבוץ. אם מצליח בארי לשמור את שעריו סגורים מפני רוח הקפיטליזם המשתוללת בחוץ ולהתמודד עם חידושי האינטרנט שמשנים את עולם הדפוס, הרי שאת הזמן אין בכוחו לעצור. ובעשור האחרון הולך ונעלם דור הוותיקים מנוף הקיבוץ. נדמה כי אצל הדור השני בעיקר, שהכיר את דור הוותיקים במלוא כוחו, הופך דור ההורים לדור מיתולוגי. כך נתקבלה בקורת רוח קריאתו של אחד מילדי הקיבוץ שקרא מהבמה לקהל לעמוד לכבוד ותיקי הקיבוץ. ואם בענייני הוותיקים עסקינן, ביוזמתה של קבוצת חברות, נמצא בעיצומו פרויקט כתיבת ספר המבוסס על סיפור חיי הוותיקים. 
את המופע הגדול ביים במאי חיצוני, הוא הופק מוזיקלית על ידי בן הקיבוץ והשתתפו בו מיטב כוחות הבמה המקומיים. אפילו קרן פלס - שהגיע הזמן כבר לקרוא לה רשמית 'יקירת הקיבוץ', - הופיעה יחד עם מקהלת הילדים והצטרפה לחגיגה.
השילוב הוליד מופע מהוקצע ומלוטש שריגש רבים - ודאי אם נוסיף לכך את הארוחה המושקעת שקדמה לו והצדיק את הנסיעה אליו לאלו שבאו מרחוק. אך עם זאת, ואולי רוחות הזמנים הן שגרמו לכך, רוב חברי הקיבוץ לא השתתפו בהכנת הערב הגדול ובהתרגשות לקראתו כמו בעשורים קודמים. גם הבחירה בבמאי חיצוני הביאה לכך שהמסכים הגדולים והתכנים שהיו אמורים לשקף את חיי הקיבוץ, לא שיקפו לרוב את חיי הקיבוץ הפנימיים.
בארי- מיטב כוחות הבמה צילום: עופר גתי
בתום הערב התפזרו הנוכחים בידיעה שאפשר לסמן וי על מסיבת יום ההולדת לקיבוץ שנעשתה כהלכתה, ובתקווה 'הוביטית' משהו, להיפגש בעוד עשור, אם אפשר בתנאים דומים. אביבית ג'ון שוורץ