אבוקדו - זה כל הסיפור

זו לא הייתה התכנית. למעשה לא הייתה תכנית בכלל, אבל כשנמרוד מביט אחורה הוא מגלה שבמשך שלושים שנה הוא ניהל את המטע והתמחה בגידול אבוקדו. בר תכנן ללמוד גיאוגרפיה אבל מילגה טובה והנחה שלאגרונומים יש יותר עבודה העבירה אותו למסלול הזה. היום בר מעסיק את נמרוד

הסיפור של נמרוד ובר חפץ עם מטע האבוקדו בנירים, הוא לא האגדה העממית על אבא שמוריש לבן את המטע שלו. הוא סיפור-בדיעבד, של נקודות שמצטרפות למסלול מפותל. אפשר אפילו לפתוח אותו בסבא רבא של בר, דוד צפריר (צירקין), אבי סבתו, ממקימי עין חרוד, שהיה ממייסדי ענף המשתלות בארץ. בר עוד זוכר שכסטודנט בפקולטה לחקלאות ברחובות למד מהספר שלו. גם מהצד השני הסבא רבא ירחמיאל, אביו של בנימין חפץ, ראש המועצה באשכול בשנות השישים - היה בעל משתלת הדרים. 
נמרוד חפץ (66) נולד בנירים וכמו כל ילדי הקיבוץ של אותה תקופה עבד בחקלאות עוד מגיל בית הספר. כאשר השתחרר מהצבא התגלגל מהרפת למטע ללא תכניות ארוכות טווח. המטע והפרדס של הקיבוץ היו בשלבי דעיכה. מה שהציל אותו היה האבוקדו שהצליח ושטחיו החלו לגדול על חשבון הפרדס והמטעים שנעקרו. 
בר זוכר את התקופה ההיא כהרפתקה יפה: "הייתי נוסע עם אבא על הווספה בכל מיני שעות מוזרות לפתוח ולסגור השקייה". אלא שבאותם ימים שניהם לא ראו את עצמם כמגדלי אבוקדו. נמרוד אמנם עשה קורס מקצועי אבל עבר לעבוד במקביל בבית אריזה בתחום האבוקדו ואחר כך משנת 2005 התגייס למנהלת סל"ע ובמשך עשר שנים סייע למפוני גוש קטיף לשקם את חייהם ולהקים את ביתם. 
בכל אותן שנים בר עבד כנער ואחר כך כצעיר, אחרי השירות הצבאי – במטע האבוקדו. 
"ואז הגיע הרגע ללמוד באוניברסיטה" מספר בר. "נרשמתי לגיאוגרפיה. נראה לי מעניין. אבל אז יצאה הפקולטה לחקלאות בתכנית עם מלגות לגיוס צעירים ואני דילגתי ונרשמתי שם כשבוע לאחר תחילת הלימודים. אהבתי את הלימודים ואת החיים הסטודנטיאליים ואחריהם התחתנתי ועזבתי את הקיבוץ. גרנו בקיבוץ מעברות ממשקי 'גרנות' ועבדתי אצל חיים ארדיטי שהיה מומחה ומותג בפני עצמו. בחלוף הזמן גם ניהלתי את המטע. 
"ב-2010 חזרנו לנירים. בהתחלה עבדתי בדע"ר, בעמיעוז, בניהול המיוחד, ואחר כך התחלתי לעבוד בחממות בנירים עוד לפני שהתקבלתי כחבר. לקח לי שלוש שנים עד שהשתכנעו בנירים שאפשר להחליף את אבא באגרונום עם תעודות".
"אני רציתי להתחלף אבל מרכז המשק  התעקש שאשאר", אומר נמרוד, ובר מוסיף: "היום הוא 'עובד אצלי' בחצי משרה ובחצי השני הוא מנהל את האבוקדו של קיבוץ  גבים. 
"ממטע של כ-100 דונם גדלנו בשנים האחרונות ליותר מ-800. במשך עשרים שנה היה חלק מזה מטע אורגני, ובשנים האחרונות ביטלנו את המסלול הזה. אבל מי יודע, אולי זה יחזור".

הפסקת אש בשנת שמיטה

יאיר עדות, משפיים, מוותיקי ענף האבוקדו בארץ
מסייע בנטיעת המטע בנירים, בסיום 'צוק איתן' 

ב-2014 עמדה להיכנס שנת שמיטה. וחשוב היה לסיים נטיעה גדולה שתניב  פרי עוד לפני שנת השמיטה הבאה. אבל הייתה פה מלחמה. כאשר נכנסה לתוקפה הפסקת האש הראשונה התגייסו משקי 'גרנות' עם קבוצה של תאילנדים שעבדו אצלם ובאו בראשותו של חיים ארדיטי הזקן וסייעו לנו לנטוע כמאה דונם בכמה ימים. עם סיום המלחמה באה קבוצה נוספת של מגדלי אבוקדו מהתנועה הקיבוצית ויחד סיימנו את המלאכה.

זן-פטנט. 'נגב'

לפני מספר שנים התגלה מתחת עץ אבוקדו עץ 'זריע', כלומר עץ שגדל מגרעין אבוקדו שנשר. רק במקרה הוא לא התגלה קודם ולא נעקר. כאשר התגלה כבר היו עליו פירות. למרות שהיו מאוחרים הם דמו יותר לפירות הרגילים בשוק – עם החספוס והמבנה הקלאסי, לא כמו ה'ריד' העגול. בקיצור – מוטציה שכזו. התחלנו להרבות אותו והוא נראה מבטיח. שתלנו כבר כמה דונם ויש לנו כבר פטנט רשום שעקף את המסלול המפרך של השבחת זנים. קוראים לו 'נגב' וייקח עוד זמן עד שנדע אם הוא מגשים את הציפיות.