יום שני, 18 בספטמבר 2017

חדש בסופה - מכינה קדם צבאית מעורבת

40 צעירים וצעירות לפני גיוס, דתיים וחילוניים מכל  הארץ, עברו לגור בקיבוץ.
המייסד: "עוטף עזה בלב שלי, זה חבל ארץ מהחשובים במדינה" • יובל רויטמן



צילום: נמרוד פלמ"ח
ב-2 באוגוסט, אחרי חודשים של הכנות ומיונים, עלתה על הקרקע בסופה מכינה קדם צבאית מעורבת (בנים ובנות, חילונים ודתיים) ושמה - "מכינת דרך פרת בקיבוץ סופה ע"ש הדר גולדין"
במכינה חברים 40 צעירים וצעירות מכל הארץ וגרים בה 5 אנשי צוות. המייסד הוא נמרוד פלמ"ח, בן 32 מירושלים, שייסד לפני שלוש שנים, לאחר מבצע 'צוק איתן', מכינה דומה בנחל עוז: "אחרי ההצלחה בנחל עוז קיבלתי הרבה טלפונים מיישובים בעוטף שביקשו לעשות מהלך דומה. בחורף האחרון פנו אליי מסופה ביחד עם תנועת אור וביקשו להיפגש. הם סיפרו על המשבר החברתי והדמוגרפי בקיבוץ ואמרו שהם לא רואים פתרון באופק - וביקשו שנביא מודל דומה למה שקיים בנחל עוז". 
הצדדים החליטו על שילוב ידיים ובתחילת החודש שעבר הפך כאמור החלום למציאות. נמרוד מספר בגאווה: "הצעירים מגיעים אלינו מכל הארץ ומבינים את גודל המשימה והשליחות. אנחנו פועלים בשני אפיקים מרכזיים - הראשון הוא פיתוח מנהיגות, למידה וזהות, והשני הוא החיזוק של סופה. המטרה שלנו להיות חלק מהקהילה".

ענף נוסף בקיבוץ

 צעירי המכינה החלו להשתלב בחיי הקהילה. בכל שבת שנייה הם נשארים ויום בשבוע מוקדש לעבודה קהילתית, הם מצטרפים לענפים השונים, מטפלים במבנים, צובעים ומסדרים. כמו כן הם מתארחים בבתי המשפחות וכך נוצרים קשרים עם חברי הקיבוץ. "אנחנו עוד ענף בקיבוץ", אומר נמרוד, "אנחנו שותפים בטקסים, בהווי ובתרבות וממש מחדשים את המפעל הציוני של פעם.  "עוטף עזה בלב שלי, זה חבל ארץ מהחשובים במדינה. מבחינתי ללכת לקנות חלב כאן זו ציונות".
"הכסף", מספר נמרוד, "מגיע מקבוצת תורמים ממרכז הארץ שתרמו ברוחב לב ובהמשך המטרה היא לקבל תקציבים מהמדינה. הרעיון הוא שכל שנה תגיע קבוצה חדשה, והמטרה שבסוף חלק מהחבר'ה שיגורו שנה בסופה יקבעו פה את ביתם".


סופה: שינוי תדמית

אייל ברנדייס, מנהל הקהילה בסופה מספר: "חידשנו את תהליך הקליטה והחלטנו שצריך להחיות את הקיבוץ ולהעיר אותו מתרדמה. נקרתה לידינו ההזדמנות להביא מכינה קדם צבאית והחלטנו שהדרך הטובה ביותר לעזור לעצמנו - זה לעזור לאחרים. הם חיפשו מקום ואנחנו חיפשנו משהו שייתן חיים בקיבוץ - ושני האינטרסים נפגשו אחד עם השני.
"המטרה היא שהם יעשו את תוכנית המנהיגות שלהם כאן אצלנו, המשפחות מאמצות את החבר'ה וסופה תשנה קצת את התדמית מאירועים ביטחוניים לאירועים חברתיים ותתרום את תרומתה למהלך ציוני חשוב. בעקיפין, ככל שנצליח להשאיר את הרושם הטוב ותהיה זיקה, אולי בעתיד לבוא יהיה פה פוטנציאל שחלק מהם יחליטו לקבוע את ביתם בקיבוץ. אבל זו מטרה משנית ולא ראשונית".

יום ראשון, 17 בספטמבר 2017

בעלת החלומות

7 שנים לאחר שפורסם הרומן הראשון שלה, רואה אור ספרה השני של תמר מריאנו - "יוספה בעלת החלומות" -  סיפורה של אישה יוצאת דופן העוסקת במקצוע לא שגרתי ומסרבת להיכנע לתכתיבי החברה. קצת כמו האישה שיצרה אותה • תם פרחי

החל מהחודש הקרוב יופיע על המדפים בחנויות הספרים ברחבי הארץ ספרה השני של תמר מריאנו (תלמי יוסף) -7 שנים לאחר שפורסם הרומן הראשון שלה, רואה אור ספרה השני של תמר מריאנו - "יוספה בעלת החלומות" -  סיפורה של אישה יוצאת דופן העוסקת במקצוע לא שגרתי ומסרבת להיכנע לתכתיבי החברה. קצת כמו האישה שיצרה אותה
בהוצאת פרדס. תמר, 58, פסיכולוגית קלינית בהכשרתה, המשמשת כיום פסיכולוגית ראשית במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, נמשכה תמיד לשפה ולכתיבה והתעניינה בסיפורים של אנשים ובמורכבות שלהם. מתוך הנטיות האלה נולד ב-2010 רומן הביכורים שלה - "שירת המניפה" - שיצא בהוצאת גוונים ועסק בחייהן המקבילים של סטודנטית צעירה והפסיכולוגית שמטפלת בה.  
לפני כשלוש שנים החלה שוב לכתוב, הפעם את סיפורה של "יוספה בעלת החלומות". הספר מגולל את סיפורה של תל-אביבית בשנות ה-40 לחייה, שעולמה המורכב מתגלה דרך עיסוקה היוצא-דופן ומפגשיה החווייתיים עם אנשים מהעבר, מההווה ומהעתיד שלה. לדברי תמר, "המפגש של הקוראים עם יוספה נעשה בדרך שלה שגם היא, ממש כמו יוספה עצמה, חריגה ולא שבלונית". 

פורצת את המחסומים

בדומה ליוספה אך במובנים אחרים לגמרי, גם תמר פורצת את מחסומי החברה ומתמודדת בצורה מעוררת השראה עם החריגות שלה: "כבר 29 שנים, בדיוק מחצית מחיי, שאני נכה בכיסא גלגלים, אבל לא מאפשרת לזה לעצור בעדי. במסגרת העבודה שלי אני אחראית על מערך של 40 פסיכולוגים ועוד 15 סטודנטים עם מאות מטופלים. לעבודה האינטנסיבית הזאת נוסף בשנים האחרונות תהליך הכתיבה - עיסוק צדדי אמנם אבל אהוב ומשמח מאין כמוהו". 

יום שני, 11 בספטמבר 2017

מקפלת פלדה

תערוכת הביכורים של שריתה פלד משדי אברהם, "עוף החול", ובה תרגום ייחודי משלה למלאכת האוריגמי היפנית, הוצגה בת"א. "כל מה שאני רואה בזיכרון מתורגם לפלדה"


בתאריכים 24-17 באוגוסט בילתה שריתה פלד משדי אברהם בתל אביב. במתחם 'רביעיית פלורנטין' בדרום העיר, היכן שבעבר היה חניון מכוניות וכעת ניצבים ארבעה מגדלי מגורים אופנתיים, הוצגה תערוכת הביכורים שלה שאצרה הילה תדמור - "עוף החול".
החול הוא המקום שממנו באה, המקום שבו אנו גרים - חבל הבשור. היא נולדה במושב מבטחים ובשנים האחרונות גרה בשדי אברהם עם בעלה רון ושלושת ילדיהם, ומבלה את מרבית שעותיה במשרד האדריכלות אקו-דיזיין שמנהלים השניים.
אך מה שראו מי שהגיעו לתערוכה לא היה חול, אלא פלדה - קיפולי פלדה ליתר דיוק. לדבריה, הכול החל מקיפולי האוריגאמי שיצרה עם בנה הבכור. שריתה זיהתה משהו חדש שלא היה קיים רגע לפני והחליטה לעבד את הרעיון בשלל צורות.
פגישה אישית עם האמן דני קראוון נתנה לה את האישור לעשות את מה שנפשה מבקשת לעשות - יצירה באש, ובשנים האחרונות החלה ליצור ולהביע את עצמה בצורה אינדיבידואלית המיוחדת לה, והפכה את האוריגמי - קיפולי הנייר הקלאסיים-היפנים והעדינים - לקיפולי פלדה, לקיפולי עוצמה אישיים משלה.
לדברי שריתה, פלדה מחוברת מאז ומתמיד לטבע וליקום. חשוב לה שהאמנות שלה תהיה חלק מהחיים, תהדהד, תרגש ותהיה נגישה לציבור. "כל מה שאני רואה בזיכרון מתורגם לפלדה", אומרת שריתה. "יצירה בשבילי היא נביעה אינסופית וחיבור לעץ החיים".
מדברי האוצרת, הילה תדמור: "עוף החול זו תערוכה שמביאה מקום חדש של  צמיחה שבו נמצאת האמנית, תערוכה על סקרנות, פריצת גבולות, תעוזה ועוצמה. תערוכה על נוכחות אישית ומרחבית ועל מקום תרתי משמע".
התערוכה נערכה בגלריה החברתית במתחם רביעיית פלורנטין - מתחם גדול וגולמי שמיועד לתערוכות מתחלפות, כאשר תמורת השימוש בגלריה עורך האומן אירוע לקהילה. שריתה העבירה סדנת אוריגמי לילדים.