יום רביעי, 25 באוקטובר 2017

חוות הקקטוסים תטפל לנו בתיאבון

יעקב ושילה גרובר, מגדלי קקטוסים ותיקים מתלמי יוסף, קיבלו באחרונה את אישור משרד הבריאות לשווק את החומר המופק מצמח ההודיה פרוויפלורה, שנודע בזכות סגולתו לגרום לתחושת שובע• ארנון אבני 


לשילה גרובר יש מבטא אמריקאי ומראה שברירי. קצת רחוק מתדמית המתיישב החקלאי בקצה הארץ. אבל באוטו שלה אני כבר מרגיש בכיוון הנכון - בין כלי עבודה ושאריות בוץ נעליים. אנחנו נוסעים לראות את הפלא החדש - קקטוס הודיה פרוויפלורה. 
הצמח הפשוט למראה שהובא מאפריקה ידוע בזכות יכולתו לגרום לתחושת שובע. האגדות מספרות על ציידים היוצאים למסע ציד מצוידים בתמצית ההודיה ואותה הם מוסיפים למזונם כי אינם בטוחים שיהיה להם מה לאכול במהלך המסע. בעולם שבו מתים יותר אנשים מעודף משקל מאשר מרעב - זו יכולה להיות בשורה של ממש.
את הזרעים הביאו היא ובעלה יעקב לפני כחמש שנים, אבל את האישור לשימוש בחומר המופק ממנו, לאחר ייבוש וגריסה - קיבלו ממש בימים אלה. 
"אל תטעה", היא אומרת, "זו לא תרופה ולא אוכל - זה תוסף תזונה. לא צריך מרשם, אבל החומר עצמו היה צריך אישור ממשרד הבריאות. בינתיים אנחנו משווקים את זה עם עוד משווק אחד, אבל בקרוב יהיו מוצרים זמינים בחנויות הטבע. 



"התקווה שלנו היא שאנשים שמנסים לרדת במשקל אבל נכנעים לתיאבון ולתחושת הרעב - יוכלו להסתייע בחומר שאנחנו מייצרים. אמנם אי אפשר לראות בזה פתרון לכל הבעיה, כי זו בעיה כוללת - גנטית, התנהגותית, תרבותית וגם עניין של אופי, אבל אנחנו מקווים שנוכל לתרום את האקסטרה שחסר למי שהולך על זה ברצינות וצריך עזרה". 

ההודיה היא רק פרק חדש ואקזוטי בחוות הקקטוסים של משפחת גרובר בתלמי יוסף. העיקר הוא הקקטוסים ובמיוחד הקקטוסים המורכבים עם הצבעים הבוהקים, והחגים הם 'עונה בוערת' במיוחד - יש ביקוש גדול לעציצים שהופכים למתנת חג. 


יום שני, 23 באוקטובר 2017

אקורד סיום

לאחר 16 שנה רוחמה טובי מסיימת את תפקידה כמנהלת האולפן למוזיקה באשכול, או כדבריה - "קונסרבטוריון". לנעליה הגדולות נכנס דודי יצחקי. תפסנו את שניהם לראיון סיכום ולראיון היכרות. היה, איך אומרים באולפן - קלאסי • תם פרחי


לא רבים בקיאים בטרמינולוגיה, אבל רוחמה טובי (להבים), האישה שמנהלת ביד רמה את האולפן למוזיקה ב-16 השנים האחרונות, מקפידה לדייק: האולפן באשכול הוא למעשה קונסרבטוריון. בישראל הכוונה למוסד ללימודי מוזיקה הפועל במסגרת החינוך הבלתי פורמלי. עם זאת, בשונה ממוסדות אחרים בארץ, הקונסרבטוריון באשכול נמצא בפיקוח משרד החינוך והוא בית ספר למוזיקה לכל דבר ועניין. 
לדברי רוחמה, "התלמידים שלנו מקבלים כלים, תרתי משמע, אבל גם נפתחת בפניהם הדרך ללימודים גבוהים בתחום. תלמידים ברמה המתאימה מקבלים גם שיעורים בתורת המוזיקה, משתתפים בהרכבים ובתזמורת ומקבלים העשרות מעבר לשיעור הפרטני, ללא תשלום נוסף. לתלמידים במסלול המקצועי הניגשים לבגרות במגמת מוזיקה מטעם בית הספר מתאפשר לגשת גם ל"בגרות במוזיקה – רסיטל" כתלמידי הקונסרבטוריון ולצבור נקודות נוספות. ב-16 שנותיי כמנהלת האולפן סיימו במסלול לבגרות למעלה מ-45 תלמידים".


אולפן שהוא בית

הקונסרבטוריון באשכול נוסד בשנת 1964 ומאז ועד היום נמשכת בו מסורת ארוכה של לימודי מוזיקה. עוד בטרם מונתה למנהלת הקונסרבטוריון הייתה רוחמה מורה לכינור ולחלילית באולפן למוזיקה וביובלי הבשור. "חלק מהמורות שמלמדות היום ביובלי הבשור היו תלמידות שלי בתחילת דרכי כאן". 
בשנים שחלפו מאז עבר המקום אינספור שינויים ותהפוכות שהפכו אותו בית חם ושוקק חיים למורים, לתלמידים ולהורים, אך לא רק להם – האולפן למוזיקה משתף פעולה בקביעות עם גופים ומיזמים שונים בקהילה כמו כפר המוזיקה 'ביכורים' ו'הבית הירוק', נווה אשכול ומעל הכול – 'מודל יישובי מוזיקלי'. לדברי רוחמה, "מדובר בפרויקט ארצי של משרד החינוך שמשלב לימודי נגינה בבתי הספר היסודיים. בכיתות ב' ו-ג' מספר התלמידים שמשתתפים בפרויקט מוגבל, אבל בכיתות ד' כל ילדי השכבה זוכים לשני שיעורי נגינה בשבוע בכלי קשת, נשיפה והקשה לפי בחירתם. המורים הם מורי האולפן - ותיקים וחדשים כאחד, ואת הכלים כולם רכשה ומתחזקת המועצה. בשנה הראשונה השתתפו בפרויקט 42 תלמידים והיום משתתפים בו 300 תלמידים מאשכול".


הקונסרבטוריון הפרטי שלי

האולפן למוזיקה באשכול פועל בשיתוף פעולה גם עם האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. מדי שבוע מגיעים לאולפן סטודנטים מהאקדמיה, מנגנים ומתנסים בהוראה במסגרת מלגת פר"ח. בסוף השנה נפגשים כולם למופע סיום על בימת האקדמיה. נוסף על כך פיתחו רוחמה ופרופ' מיכאל קלינגהופר מהאקדמיה את תוכנית "התזמורת הקאמרית הצעירה - נגב" שמביאה לאולפן באשכול נגנים מרחבי הנגב לקונצרטים ומופעים משותפים. ואם לא די בכך, לאולפן מגיעות גם כיתות אמן מהארץ ומחו"ל ותלמידיו מנגנים במסגרות ארציות רבות שבזכותן יוצא שמו למרחוק.


נדמה שאת בשיא כוחך. למה החלטת לעזוב?

"אני יוצאת לפנסיה כדי לפנות יותר זמן למשפחה שלי שגדלה בינתיים ודורשת סבתא במשרה מלאה. בשלב הראשון אמשיך ללמד באולפן, אבל עכשיו אוכל גם ללמד את התלמידים הצעירים במשפחה שחלקם כבר לומדים במסגרות מקצועיות. הגיעה השעה לטפח גם את הקונסרבטוריון הפרטי שלי...".


סוף הוא תמיד התחלה

לנעליה הגדולות של רוחמה ייכנס החל מהחודש הבא דודי יצחקי, נשוי ואב לארבעה מרמת נגב. לאשכול הגיע לראשונה אחרי הצבא - במשך שנתיים התגורר בכיסופים וכשעזב לקח איתו כמה זיכרונות טובים מהמקום, ובכלל זה את אשתו, בת הקיבוץ. אחרי עשור של מגורים ולימודים במרכז החליטו לעבור לנגב וב-2006 היו ממקימי היישוב באר מילכה שבו הם חיים עד היום. ב-16 השנים האחרונות עבד דודי באולפן למוזיקה של רמת נגב, היה פעיל בהפקות מוזיקליות שונות, ניגן ולימד בקונסרבטוריון של ירוחם ובבית ספר מנגן ולאחרונה מונה למנהל האולפן באשכול.


יש לך חלום מיוחד שהיית רוצה להגשים כאן?

"יש לי המון חלומות, אבל קודם כל חשוב לי לשמור על העשייה המפוארת שקורית כאן ולהמשיך לפתח אותה. אני מלא סימפטיה לאזור הזה ומרגיש שזה הזמן בשבילי לעשות את התפקיד הזה. יש לי הרבה מה לתת והגיע הזמן להתחיל לתת אותו".


ומה החזון שלך לשנים הבאות?

דודי: "החזון הגדול ביותר שלי הוא לאפשר לכל ילד באזור להפוך את המוזיקה לדבר משמעותי בחיים שלו ברמה שלא נופלת מזו שניתנת לילדים במרכז הארץ. אני מאמין שמגורים בפריפריה הם הזדמנות ולא חסם ויש בהם הרבה יתרונות. אנחנו צריכים ויכולים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר ולפתוח בפניהם את כל האפשרויות".
רוחמה: "בעניין זה חשוב להדגיש שבקריית החינוך החדשה אמור להיבנות גם אולפן חדש למוזיקה ולמחול שיתרום גם הוא לנגישות ולזמינות של המוזיקה ושל המשאבים המושקעים בכל תלמיד - צריך ללמד ילד צעיר מיומו הראשון בדיוק כמו שמלמדים את התלמיד הוותיק ביותר".
דודי: "ועל זה אפשר רק להוסיף - אמן". 

יום ראשון, 22 באוקטובר 2017

נעים להכיר - השינשינים באשכול

הם דחו את הצבא בשנה והגיעו מכל הארץ אלינו למועצה, כדי לעבוד בהתנדבות עם הנוער במסגרת שנת שירות. אלו הם חברי גרעין עודד של בני המושבים, קומונת השומר הצעיר וקומונת ביכורים • יובל רויטמן


גרעין עודד, בני המושבים"אנחנו רוצים להיות חלק מהקהילה, לחנך, לעזור ולתרום"

בגרעין עודד של בני המושבים חברים שמונה קומונרים שגרים במבטחים ומדריכים במושבי המועצה - עתליה אבני (כפר בילו), אביב כהן (מסילת ציון), אופיר אדמוני (נתיב השיירה), אופיר ברקאי (צורן), אלה אשל (כפר מונאש), מאיה קיני (נירית), מאיה בר מאיר (עין איילה) ועינב אטיה (גן נר).
את הבשורה על השיבוץ שלהם באשכול הם קיבלו ב-21.8 ואת החפיפה סיימו ב-7.9. את אשכול יעזבו ב-6 בספטמבר 2018. עם חברי הגרעין עובדים צמוד שני אנשים מרכזיים – עמרי גונן, רכז בני המושבים ונועה קמיל, המנחה. חברי הקומונה משתדלים לחזור הביתה פעם בשבועיים, אבל זה בעיקר תלוי בצורך - "אם יש אירוע, מפעל, סמינר או שצריך לעבוד על משהו אז נשארים".
בימים ראשון עד רביעי אחר הצהריים הם מדריכים במושבים, ובבקרים הם בבתי הספר. יש גם יום רכז ויום הנחיה, סמינרים וכנסים של המועצה, כמו למשל סמינר ארגון למדריכים שהיה לאחרונה. "יהיו גם כנסי ט' והשתלמויות מדריכים וכו'. בפסח יהיה טיול ד'-ו' מועצתי ואנחנו לוקחים חלק בכל מפעלי התנועה: יוסי יפה, טיול חנוכה, סמינר סובלנות, מחנה פסח ז'-ח', מחנה קיץ ד'-ו', מסע פלמ"ח, מסע בעקבות לוחמים לשלום, קורסי מד"צים, מד"מים ומש"צים".
מהי ההתרשמות שלכם עד כה מתושבי אשכול?
"התושבים מאוד חמים והקהילה מקבלת. נותנים ממש הרגשה של משפחתיות ושרוצים שנהיה פה".
למה שנת שירות?
"במהלך שלוש השנים האחרונות רובנו התנדבנו במספר מסגרות במקביל ללימודים, ורצינו שנה שבה נשקיע וניתן את כולנו רק להתנדבות ולתרומה לקהילה. אנחנו רוצים להיות חלק מהקהילה, לחנך, לעזור ולתרום במושבים שבהם אנו נמצאים ובכל המועצה. על הדרך אנו מכירים גם מקומות חדשים ואנשים חדשים ואנחנו מאוד נהנים מזה. אנחנו מקווים שבסוף השנה נסתכל אחורה ונהיה מרוצים מהתהליך שהמושבים עברו ונשאיר גם משהו מאתנו להם".

קומונת השומר הצעיר
"בחרנו בשנת שירות מתוך אמונה שהנוער הוא עתיד עולמנו ועתיד לחברה מתוקנת ונכונה"

ארבעה קומונרים של השומר הצעיר פועלים במועצה - ניר (קיבוץ ברקאי), קרן (נהריה), סילאן (כרכור) ואהד (כפר מנחם). הארבעה הם חלק מקומונה גדולה של 14 צעירים מכל רחבי הארץ שיושבת בבאר שבע, וחבריה פועלים ברחבי הדרום. את השנה הם התחילו באמצע יולי, בקורס הדרכה, ולקומונה עברו בסוף אוגוסט. שבוע העבודה שלהם מתחלק לימי משימה - שמוקדשים לפעילות חינוכית בקיבוצים ובקן האזורי, וימי הכשרה - שמוקדשים לחיי קומונה ולהדרכה משמעותית.
"ריבוי המסגרות מעניק לנו מפגש רחב עם החניכים ואנחנו זוכים להיות חלק בחייהם, ובסופי השבוע אנחנו לרוב פשוט ביחד בקומונה ולעתים יוצאים לסמינרים, טיולים ומחנות - ששם אנחנו אחראים על כל נושא ההדרכה. בנוסף אנחנו לוקחים חלק בצוותים ארציים שונים, שעוסקים בין היתר במחאות חברתיות ובשילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בתנועה ובחברה. הביתה אנחנו חוזרים לרוב אחת לשבועיים".  
מהי ההתרשמות שלכם מאשכול עד כה?
"התרשמנו לחיוב מכך שהמועצה נתמכת ותומכת בתנועות נוער ושהחינוך הבלתי פורמלי הוא חלק בלתי נפרד מהמועצה. יש כאן הרבה אנשים שהנושא של חינוך בלתי פורמלי ותנועות נוער חשוב להם, והם מובילים אותו להיות מה שהוא כיום. גם בקיבוצים השונים וגם במועצה פגשנו אנשים חמים שאוהבים  להושיט יד, פגשנו נערים ונערות עם רצון עצום לעשייה ולהשפעה על חייהם ועל חיי הקהילה, נוער שבוחר בהדרכת ה'אחים הקטנים', דור ההמשך. בנוסף התרשמנו מאוד מהשדות החרושים והיפים המקיפים פה כל קיבוץ ומושב".
למה שנת שירות?
"אנחנו מאמינים שהשנה הזאת יכולה להעצים ולפתח אותנו מבחינה רגשית, אישית וחברתית. ובעיקר, בחרנו בשנת שירות מתוך אמונה שהנוער הוא עתיד עולמנו ומפתח לחברה מתוקנת ונכונה. אנחנו מאמינים בנוער וביכולת שלנו ושל התנועה לשנות ולהשפיע. בגלל שכולנו גדלנו בשומר הצעיר, אנחנו יודעים מה דמות שכזו יכולה לעשות לילדים - החיים שלנו השתנו בזכות אנשים כאלה. השנה למשל נפתחו חמישה קנים חדשים בזכות כמות הנוער שבחר לצאת לשנת שירות בשומר הצעיר".

קומונת ביכורים"אנחנו אחים בוגרים ואוזן קשבת לצעירים שבאו לכאן להגשים את החלומות שלהם"

שמונה צעירים גרים בקומונה בכפר הנוער למצוינות באמנות 'ביכורים' שב'נופי הבשור' - שישה בשנת שירות ושניים בשירות לאומי: גל בר-נס (הוד השרון), גיל אזוב (קיבוץ נען), שגב סיני (ורד יריחו), אמיר לוין (קיבוץ צרעה), אוריאל קדם (כפר חיים), עמר בינשטוק (תל אביב), יובל שטרן (לבון) ואלמה שיק (תל אביב). הם התחילו ב-1 באוגוסט ויסיימו בסוף יולי 2018. את השמונה מלווה תמר קדם סימן טוב, מנהלת ההדרכה והאמנויות בכפר והממונה על הצוות החינוכי והמקצועי.
"קודם כל אנחנו מדריכים צעירים ומשמשים אוזן קשבת לחניכים שיצאו מהבית בשביל להגשים את החלומות שלהם וצריכים להתמודד גם עם עשייה מוזיקלית ואמנותית, עם קשרים חברתיים ובכלל עם מה שעובר על בני נוער בגיל ההתבגרות. בנוסף יש לנו תפקידי רוחב - חלקנו בתחום המוזיקלי, חלק בתחום החברתי וחלק בתחום האמנות. אנחנו גם עושים תורנויות מטבח, השכמות וכיבוי אורות לחניכים ועוזרים לצוות הבוגר במשימות השונות.
"כמו כן, בתור קומונה אנחנו אחראים לציין בצורה יצירתית את החגים והמועדים עבור כל הכפר. שני האירועים המרכזיים פה הם אירוע חורף ואירוע קיץ, שבהם החניכים מציגים עבודות ותוצרים שלהם בצד המקצועי. אנחנו מלווים אותם בתהליכי היצירה ובצוותי העבודה שקמים לכבוד האירוע. יש לנו גם טיולים כפריים, ופעם בחודש נשארים בסוף השבוע כל החניכים והצוות לשבת כפר משותפת".
מהי ההתרשמות שלכם עד כה מאשכול?
"אנשים אוהבים וחמים שמוכנים לעזור ולתרום. סביבה שקטה ורגועה. חברה מקבלת ומכילה. לא הכרנו את אשכול לפני זה - וזה פשוט מקום מדהים".
למה שנת שירות?
גל: "ההרגשה המטורפת הזאת של לקום כל בוקר ולדעת שכל יום אלמד משהו חדש, גורמת לי להתמכר. לדעת שיש לי את היכולת להעביר לבני הנוער פה כלים שרכשתי ולהיות שם בשבילם - בשבילי זה כל העולם. זו הסיבה שאני עושה שנת שירות, כי אני יכולה לעזור, אני יכולה לתמוך, אני יכולה להיות כל העולם בשביל מישהו - והם הופכים לכל העולם בשבילי. וזה מרגש כל פעם מחדש. זאת הסיבה שאני פה, וזאת הסיבה שכדאי לעשות שנת שירות, בשביל רגעים כאלה".

יום שני, 16 באוקטובר 2017

מר מוזיקה

לו"ז צפוף: אלירן קליסקי, הרכז המוזיקלי של 'נופי הבשור'
 ו'הבית הירוק' בשנתיים האחרונות, 
הוא מתחילת השנה
גם הרכז המוזיקלי ב'ביכורים''
אתם מכירים אותו בתור רכז המוזיקה של 'הבית הירוק' ושל בית הספר 'נופי הבשור', שמדריך בשנתיים האחרונות את ההרכבים המוזיקליים של תלמידי התיכון וצעירי אשכול. עכשיו, עם תחילת השנה, אלירן קליסקי (30, עין הבשור) הוא גם הרכז המוזיקלי של 'ביכורים', כפר הנוער למצוינות במוזיקה ואמנות.

אלירן, ברכות, מה זה אומר בעצם?
"התפקיד אומר להיות אחראי על כל תחום המוזיקה בכפר באופן שוטף - שיעורים, הרכבים, הופעות וכו'... ביחד עם תמר קדם סימן טוב, מנהלת אמנויות והדרכה והמורים המקצועיים. אנחנו אחראים על ההתפתחות המוזיקלית של כל 31 החניכים במגמת המוזיקה שמנהל עמיקם קימלמן. בנוסף, יש איתי ארבעה קומונרים מוזיקאים, חלקם בשנת שירות וחלקם בשירות לאומי (כתבה על שנות שירות באשכול - בעמ' 14), שעוזרים לי מאוד בתפעול השוטף".







ומה עם שני התפקידים האחרים?
"במקביל אני ממשיך לעבוד בתור המנהל המוזיקלי של הבית הירוק בתמיכתה של דגנית לבנון, מנהלת מדור הנוער, ושל תיכון נופי הבשור, בתמיכתן הרבה של גאולה ביטון וזמירה בן יוסף, וככה בעצם אני מצליח להגיע ולתרום לכל הנוער המוזיקלי מכיתות ח'-י"ב - שזה מעל 60 חבר'ה בסך הכול".
נשמע מאוד עמוס - איך אתה מצליח לשלב הכול ביחד?
"אני מנהל לו"ז מאוד צפוף ומחושב ולא זז מטר בלי הגוגל קלנדר…".
יש ילדים שאתה פוגש ביותר ממסגרת אחת?
"בהחלט. כולם לומדים באותו תיכון - נופי הבשור, ובערך חצי מהחבר'ה בבית הירוק לומדים בביכורים". 
מתי אפשר לשמוע אתכם?
"בינתיים אנחנו מתאמנים ומנגנים. אין משהו קרוב ש'נעוץ' כרגע בלו"ז, אני מאמין שבנובמבר נתחיל אירועי חורף, וב-24.12 יש אירוע חורף של ביכורים".
שיהיה המון בהצלחה!
"תודה רבה". 

הכול בקצב - טודו בום!

המופע השנתי של חוג הקפוארה של קיקו סילבה היה חגיגה של מוזיקה, תנועה ובעיקר שמחה
צילום נעמה כספי.


האירוע השנתי של חוג הקפוארה vem jogar ('בואו לשחק' בפורטוגזית) של קיקו סילבה ממושב עין הבשור הפך כבר למסורת במועצה. בשעות הערב של יום שישי ה-8.9 התמלא האמפי במרכז המושב במשפחות נרגשות שבאו מכל רחבי המועצה לצפות במופע הקפוארה שמסכם את שנת האימונים החולפת ופותח את השנה החדשה.
על הבמה עלו בזו אחר זו קבוצות הקפואריסטים לתצוגות תכלית של יכולותיהם, בליווי כלי נגינה ברזילאים והרבה אנרגיה ושמחה. היו שם משחקי קפוארה, מופעי אקרובטיקה, מתופפי בטוקדה ורקדניות סמבה, ריקוד מקלות אינדיאני שמספר את סיפורו של גיבור השבט מקוללה שהבריח לבדו את לוחמי השבט השכן, ולבסוף ריקוד זומבה עם הלהיט המתבקש "טודו בום", שהובילה אור חסידים, אשתו של קיקו ומדריכת זומבה.


במופע השתתפו כ-80 ילדים, בני נוער ומבוגרים והאמפי היה מלא בקהל עד אפס מקום. כמה שעות לפני המופע, בצהרי יום שישי, נערך במועדון המושב טקס הענקת חגורות למתאמנים, שעלו דרגה בשנה האחרונה. בחוג של קיקו, שפועל כבר 10 שנים במועצה, מתאמנים כ-120 קפואריסטים בכל הגילאים. "היה ממש יפה ומרגש", אמר קיקו שהנחה את הערב. "הרבה בזכות התאורה וההגברה של חנן בלחסן מניר יצחק ששדרגה את המופע". 




אחד הרגעים המרגשים בערב היה כשקיקו הזמין לבמה את הוריו, שבאו מברזיל לבקר אותו, לראשונה מאז עלה ארצה לפני 14 שנה. קיקו סיפר על תחילת דרכו כילד בן 8 שעושה את צעדיו הראשונים בקפוארה וציין שמבחינתו זוהי סגירת מעגל, שההורים שלו, שבהתחלה לא האמינו בקפוארה, רואים אותו עם כל האנשים סביבו ואת ההצלחה הגדולה שאליה הגיע. 



יום ראשון, 15 באוקטובר 2017

באוקטובר 1917 עברו הכוחות האוסטרליים מדיווזית אנז"ק בפארק אשכול וגילו פסיפס מרהיב בן מאות שנים. הפסיפס פורק, נארז ונשלח למוזאון מלחמת העולם הראשונה בקנברה בירת אוסטרליה כדי להנציח את ההרוגים במלחמה הגדולה. 100 שנים לאחר מכן יזמה ירדנה ויסוקר משדה ניצן את שחזור הפסיפס בידי 19 אמנים מאשכול • תם פרחי

הכול התחיל לפני 100 שנים בדיוק, בשלהי מלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1917 מגיעים ארצה כוחות אוסטרלים מדוויזית אנז"ק לאחר שנחלו תבוסה בקרבות בגזרת בעזה, וחונים במתחם שלאל, הוא פארק אשכול. בעת ההיערכות להמשך הלחימה מגלה באקראי קצין אוסטרלי ששמו קפטן ג'ורדן חלק מפסיפס צבעוני מרהיב של רצפת כנסייה משנת 1400 לספירה, היא פסיפס שלאל (על שם המעיין במקום). 
הקצין ממהר לדווח על הממצא הנדיר לכומר מייטלנד וודס שהתלווה לכוחות והיה ארכיאולוג במקצועו. הכומר הנרגש משיג מיד אישור מיוחד לגיוס חיילי הנדסה ולשינוע של ציוד הנדסי מקהיר. העבודה מתנהלת במהירות וביעילות – בתוך 14 יום נחפרת תעלה סביב לפסיפס, נעשים חיתוכים וסימונים של החלקים השונים, והם מועמסים על 53 ארגזים ומועברים על עגלה רתומה לטרקטור עד למסילת הרכבת לכיוון נמל אלכסנדריה. 
גנרל אדמונד אלנבי שיושב אז בקהיר מבקש לנכס לעצמו את הפסיפס ותובע להעבירו ללונדון, אך בהתערבות ממשלתית נמנעת תקרית דיפלומטית. האוסטרלים מצדם ראו בכך הצלה של הפסיפס והנצחה ליותר מ-60,000 חיילים אוסטרלים שנפלו במלחמה. בהוראת ראש הממשלה הבריטי דאז, לויד ג'ורג', הועבר הפסיפס לאוסטרליה, ומאז הוא מוצג במוזאון מלחמת העולם הראשונה בקנברה הבירה. 

עושים היסטוריה

לציון 100 שנים למלחמה יצאו בחודשים האחרונים חברי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה לסיורים מודרכים בעקבות הקרבות שהתנהלו באזורנו. באחד הסיורים הגיעו החברים בהדרכתו של סגן יו"ר העמותה עזרא פימנטל לפארק אשכול, שבו חנו הכוחות האוסטרלים כחצי שנה, ונעמדו מול המתחם שבו התגלה הפסיפס. 
ירדנה ויסוקר (שדה ניצן), החברה בעמותה, מספרת: "עזרא סיפר את סיפורו של הפסיפס והסביר שהאוסטרלים לא גנבו אותו כמו שנהוג לחשוב. הוא הוסיף ואמר שלפני עשור נעשה ניסיון של תלמידי בית הספר הבשור בהדרכתה של נטע גבע (עין הבשור) ליצור שמונה מדליונים מהפסיפס, אך היצירה לא שרדה. כששמעתי את הסיפור הזה הצעתי מייד שקבוצת האמנים מחבל אשכול שאני חברה בה תשחזר מחדש את הפסיפס כולו. ההצעה התקבלה בהתלהבות". 
למחרת פנתה ירדנה לזוהר מורג (אוהד) שמרכזת את קבוצת האמנים, וגם היא נרתמה למשימה. נוסף על כך היא יצרה קשר עם האגף לשימור עתיקות, ומשם הופנתה למומחים בקיבוץ אילון שמשתמשים באבנים טבעיות לשחזור פסיפסים: "נסעתי כמה פעמים לאילון, למדתי את מלאכת הפסיפס וחזרתי לסטודיו שלי כדי להתחיל בעבודה".
אבל רגע לפני תחילת העבודה היה על ירדנה לעבור עוד משוכה אחת – גיוס כספים להגשמת הפרויקט: "נפגשנו, אליעזר (לייזר) ארד (עין הבשור), האמון על רוכבי הסוסים מטעם העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה, עזרא פימנטל ואני עם כמה ראשי אגפים, נציגי העמותה, רשות הטבע והגנים ועוד אישים חשובים ובהם ראש המועצה גדי ירקוני, וביקשנו מהם לסייע במימון רכישת האבנים הטבעיות ובביצוע ההדפסה המקצועית היקרה של הפסיפס. אחרי מספר פגישות גדי שוכנע בחשיבות המיזם ובפוטנציאל שיש לו להפוך את אשכול לאבן שואבת לתיירות עולמית ולשמש פתח לקשרים בתחומי עניין משותפים כמו מדבור".

19 אמנים מאשכול התגייסו לשחזר את 20 המדליונים המרכיבים את פסיפס שלאל האגדי. בדבקות ובסבלנות ובליוויו הנאמן של הקטור רויטמן (ניר עוז), הם שרטטו, מיפו, סימנו, חתכו וחיברו אבן לאבן, מדליון למדליון עד שהשלימו את המלאכה המרהיבה, למעט חלקו התחתון של הפסיפס שנשאר גלוי מאבנים: "רצינו להשאיר חלק קטן מהפסיפס חשוף ולאפשר לאורחים האוסטרלים שיגיעו לכאן למלא את החסר. בעיני יש בזה מסר של כבוד למורשת שלהם ושל תקווה לשיתופי פעולה נוספים בעתיד בתחומי העניין המשותפים שלנו". 
שיאו של פרויקט השחזור באירוע החגיגי לציון 100 שנים למלחמת העולם הראשונה שייערך בסוף אוקטובר בפארק אשכול ובו ייחשף הפסיפס לציבור הרחב. הפסיפס, שגודלו  230/160 ס"מ, יוצב בעתיד על אחד מקירות המועצה. 


מימין לשמאל: נטע גבע, מיכל שצקי, זוהר מורג, יונה לוי-גרוסמן, ירדנה ויסוקר, מריאנה שלייפר,
לוריין תארי, חנה אופק, טובי רוזנברג, מרים קליין, בתיה כהן, מאיה רביע, ללה קלוש, נגה ברק,
אוולין פיפרברג, עמרי כהן, אמה ארד, מרים פטקין, הקטור רויטמן ושוש אושרי

יום שלישי, 10 באוקטובר 2017

מגואטמלה - להולנד - ולישראל

דניאל שמש הוא חייל בן 20 המתגורר כיום בקיבוץ אורים ומשרת בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. דניאל נולד בגוואטמלה, ושם אימצו אותו זוג ישראלים המתגוררים בהולנד, שבה חי כל חייו. לפני שנתיים עלה לארץ כדי להתגייס לצה"ל. "עליתי גם בשביל לעשות עלייה, בשביל לגור כאן, וגם בשביל להתגייס ולתרום למדינה", הוא מספר. "ההורים שלי סיפרו לי סיפורים על מה שהם עשו בצבא, ואיך להם היה, וזה ממש עניין אותי ורציתי לתרום מעצמי".
דניאל מספר שגדל בבית ציוני - שני הוריו שירתו כקצינים בצבא, וסבו שירת בגדוד 50 עוד בזמן שהיה שייך לצנחנים. "מאוד שמחתי כששמעתי שאני מתגייס לנח"ל, וממש כיוונתי להתגייס לגדוד 50. זה היה מאוד חשוב בשבילי גם בגלל ששמעתי על הגדוד מהסיפורים של סבא שלי ורציתי מאוד להמשיך את המסורת".
"מההתחלה רציתי לשרת ביחידה קרבית, להיות לוחם", מספר דניאל, "חיפשתי בהולנד איך אני יכול להתגייס ולשרת בצה"ל ומצאתי את התוכנית של גרעין צבר, שעזרו לי בכל תהליך הגיוס".  דניאל מספר שהמגורים באשכול הם חוויה גדולה: "בהולנד גרתי במרכז, ופתאום לגור בקיבוץ זו ממש חוויה נחמדה. אני מאוד אוהב לגור כאן. זה לימד אותי הרבה דברים על ישראל ועל החיים בקיבוץ".
דניאל עתיד להשתחרר בעוד פחות משנה, והוא מספר על תוכניותיו לעתיד: "אני רוצה לראות אוניברסיטאות פה בארץ, כי אני מתכוון להישאר בארץ ולגור כאן".

יום ראשון, 8 באוקטובר 2017

רכב אל הזהב

יואב שפירא (18) מעין הבשור עלה על אופנוע בגיל 4 - ומאז לא ירד ממנו. בחודש האחרון השתתף במרוץ שטח בצרפת, שבו רכב בכל יום 8 שעות ו-300 ק"מ, ואף קושי לא עצר אותו מלהגיע ליעד


6 ימים, 8 שעות ו-300 ק"מ ביום - זה האתגר שהציב לעצמו יואב שפירא (18) עין הבשור, כשטס להשתתף במרוץ אופנועי השטח Six days בעיר בריב בצרפת בתחילת ספטמבר. זה היה קשה ומאתגר, ובמהלך המרוץ הוא גם שבר זרת ונחבל במרפק, אבל זה לא עצר בעדו. הוא סיים במקום ה-30 הכללי, בתחום הזמן שזיכה אותו במדליית זהב שניתנת לרוכבים שסיימו בזמן כולל שלא עולה על 10% יותר מהרוכב המנצח.
בגיל 4 הצטרף יואב לתחביב המשפחתי ועלה לראשונה על אופנוע. כילד רכב להנאתו בטיולים המשפחתיים, עד שבגיל 13 רצה לעסוק בספורט באופן מקצועי. "רציתי להתמודד עם מצבי לחץ ולחוות הצלחות ואתגרים. באותה תקופה בן דוד שלי תומר שפירא כבר התחרה והתחום היה מוכר לנו. השתכנעתי ללכת בעקבותיו, ומאז הוא מהווה לי מודל לחיקוי, ובזכות האימונים איתו הגעתי לאן שאני נמצא היום".
בגיל 14 הוא התחיל להתחרות באליפות ישראל באופנועי שטח ובמקביל להתאמן ברכיבה כחמש פעמים בשבוע, בנוסף לאימוני כושר. "הרכיבה הייתה בראש סדר העדיפויות שלי וכך נאלצתי לוותר על דברים אחרים כמו בילויים עם חברים או לימודים. אך הסיפוק שאני מרגיש בסוף אימון או תחרות, בין אם הצלחתי בה או לא,  גורם לי להיות שלם כל פעם מחדש עם הדרך שבחרתי".

מאה אחוז ריכוז

יואב רוכב על אופנוע husqvarna 250 f, קטגוריית C1 - קטגוריית הנפח הקטנה - וזו לא הפעם הראשונה שהוא משתתף במרוץ. "בעקבות החוויה של המרוץ בשנה שעברה הפקתי לקחים ולמרוץ השנה כבר ידעתי בערך למה לצפות. כחודש לפני כבר טסתי לאזור המרוץ להתאמן, להתרגל לתוואי שטח ולכוון את האופנוע. אבא שלי הצטרף למרוץ וליווה אותי, נתן לי תמיכה טכנית ומילא אותי באנרגיות בכל פעם שראיתי אותו בנקודות מסוימות במהלך היום".
במהלך ששת ימי המרוץ, 900 הרוכבים נמצאים על האופנוע 8 שעות רצופות ומתישות ועוצרים רק לצורך תדלוק וטיפול באופנוע, שבמהלכם רק הרוכב מורשה לגעת באופנוע. מסלול הרכיבה עובר בתוואי שטח מורכב שמשלב בין היתר עליות, יערות וקטעים מסולעים הדורשים שליטה טכנית גבוהה מאוד. 
"כשרוכבים לבד שמונה שעות ביום, הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על רמת ריכוז גבוהה כדי להתמודד עם כל קושי פיזי. ביום הרביעי, טעות של חוסר ריכוז הביאה אותי לפציעה במרפק ושבר בזרת. כמובן שלא חשבתי לוותר, אבל בכדי לחזור לקצב הרכיבה שלי חשבתי על דברים שיעודדו אותי, כמו המשפחה שעושה הכול כדי שאצליח או המחשבה שבצבא אתמודד עם אתגרים פיזיים גדולים יותר. כך, עם קצת משככי כאבים והרבה אנרגיות מאבא בימים שלאחר מכן, הצלחתי לשפר את המיקום שלי ונהניתי מכל רגע למרות הקושי הפיזי".

מה נותנת לך הרכיבה התחרותית?

"הרכיבה התחרותית גורמת לי להתמודד עם אתגרים. זה ספורט שמשלב בין יכולות פיזיות גבוהות, דיוק וקואורדינציה, קור רוח ושיקול דעת. ההתמודדות עם כל הדרישות האלה עיצבה אותי גם מחוץ לאופנועים. אני אוהב לעמוד מול מצבים שדורשים ממני את התכונות האלה והרכיבה גורמת לי להנאה גדולה וסיפוק עצמי".

סגירת מעגל

לפני חודשיים סיים יואב כיתה י"ב בבית הספר האזורי 'נופי הבשור' ובחודש האחרון, מיד עם חזרתו מהמרוץ, התחיל שנת מכינה במכינה הקדם צבאית 'תבור' בנצרת עילית. "אני אהיה שם בעשרת החודשים הקרובים. המכינה משלבת בין התנדבות בקהילה, בעיקר עם הנוער בעיר, לימודים בנושאי יהדות, פילוסופיה וכדומה, טיולים והכרת הארץ והכנה לשירות הצבאי. בחרתי לעשות שנת מכינה כדי להתפתח אישית ולהתחיל להיות מעורב בחברה הישראלית.
"תמיד ידעתי שיגיע הזמן שבו אתחיל את השרות הצבאי (והשנה שלפני) ואאלץ לעזוב את תחום הרכיבה, ותמיד הייתי שלם עם זה. ההצלחה במרוץ האחרון, שנגמר ממש יום לפני שיצאתי למכינה, הרגישה לי כמו סגירת מעגל וסיום משמח לתקופה הארוכה של העיסוק ברכיבה. אני בטוח שהתקופה הזאת תיזכר לי תמיד באהבה והנאה ותשאיר בי תשוקה לחזור לתחום בעתיד".